עפ"י ההלכה היהודית, אישה נשואה זכאית לקבל מזונות אישה מהבעל. זוהי זכות בסיסית ואלמנטרית וחובה שמוטלת על הבעל לפרנס ולכלכל את אשתו במשך חיי נישואיהם.

אולם מה הדין במקרה של גירושין ? האם בתהליך גירושין אישה זכאית למזונות אישה ? מהם הרכיבים של מזונות אישה ? האם אישה נשואה שעזבה את הבית זכאית למזונות אישה ? ומה הדין אם האישה עובדת ? מה הם התנאים להיות זכאית למזונות אישה ? האם מורדת זכאית למזונות אישה ? כל זאת ועוד במאמר שלפניכם.

הזכות למזונות אישה

כל איש הנושא אישה כדת משה וישראל, בחופה וקידושין, מתחייב לה במסגרת התחייבויותיו בכתובה, לתת לה מזונות אישה, כלומר לדאוג למזונותיה ולכלכלתה השוטפת.

חובה זו נפסקה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן סט סעיפים א–ב): "כשנושא אדם אשה מתחייב לה בעשרה דברים […] אלו הן העשרה דברים: מזונותיה וכסותה […]" ועוד מבואר (שם סימן עג) שבכלל זה חייב אף במדורה ובכלי הבית.

יש אומרים שחובה זו הינה מן התורה ויש אומרים שזו תקנת חכמים. ובכל אופן, המטרה הייתה לדאוג לבנות ישראל, שעל פי רוב לא יצאו לעבוד, באופן אשר הטילו חובה מוחלטת ואבסולוטית על הבעל, לדאוג לאשתו לכל צרכיה, זהו חלק מזכויות האישה וזו חובה שאף ניתן לתבוע אותה ולהגיש תביעת מזונות במידה והבעל לא מקיים כלפי אשתו חובה זו.

היכן ניתן להגיש תביעת מזונות אישה ?

תביעת מזונות אישה ניתן להגיש הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט. שתי הערכאות באופן עקרוני כפופות לדין האישה – קרי ההלכה , כלומר גם בית המשפט אמור לפסוק במזונות אישה על פי ההלכה היהודית ועל פי הקריטריונים שבה. בפועל, בית המשפט מפרש את ההלכה כדרכו ובית הדין הרבני מפרש את ההלכה בצורה אחרת, בהתאם למסורת בפסיקת ההלכה. כך שמטבע הדברים נוצרים הבדלים בין הפסיקות של בתי הדין לבין פסיקות בתי המשפט.

אישה שהגישה תביעת גירושין האם זכאית למזונות ? כל עוד לא הוכח אחרת – הבעל חייב במזונות אשתו

מה הדין במידה והצדדים נמצאים בהליך גירושין ? באופן כללי הדבר תלוי בעמדת האישה. אם האישה עצמה לא תבעה גירושין אלא הבעל, והאישה מעוניינת בשלום בית, על דרך כלל האישה תהיה זכאית למזונות אישה (כל עוד אין לה הכנסה). אולם למעשה, גם אם האישה תבעה גירושין – עדיין לא הפסידה זכאותה למזונות אישה.
ביה"ד הרבני הגדול, בפני הרבנים שינדלר, נהרי, אילוז, בתיק 1216972/1 קבעו באופן ברור כי כל עוד שלא הוכח שהאישה אינה זכאית למזונות, הבעל חייב במזונותיה ובמדורה. ואף ציינו, כי יצירת מצב מתמשך בו הבעל לא מחויב במזונות, כאשר אין לאישה מקורות הכנסה משלה, לכאורה נוגדת היא את ההלכה וגוררת מצב בו תיאלץ האישה להיכנע לכל תכתיבי הבעל וזה לשונם :

"

כל עוד לא הוכח שהאישה אינה זכאית למזונות, הבעל חייב במזונותיה ובמדורה.

יצירת מצב מתמשך שבו הבעל לא מחויב במזונות ובמדור, כאשר אין לאישה מקורות הכנסה משלה אינה נכונה, לכאורה נוגדת היא את ההלכה שנקבעה שהבעל חייב במזונות אשתו.

בנוסף, מצב זה יגרום לאישה לקבל את כל תכתיבי הבעל ובלית־ברירה להתגרש – גם זה נוגד את ההלכה כאשר כאמור בית הדין לא פסק חיוב בגירושין. סברה זו מצויה בפוסקים השונים, שחלקו על הרא"ם שפטר בעל הרוצה בגירושין ממזונות:

כך כתב הבית מאיר (אבן העזר סימן עז סעיף ג):

[…] מה הועיל [– רבנו גרשום] בתיקן [צ"ל: "בתיקון" או "דתיקן"] שלא לגרש בעל כורחה אם הוא ישא אחרת וימנע מזאת כל החיובים […] ולעניות דעתי […] ובפרט שהרב הגדול חלקת מחוקק, והוא אחרון, הסכים למעשה שמחויב בשאר וכסות. והכי מסתבר לעניות דעתי דאם לא כן איך יתקיים החרם שלא לגרש בעל כורחה? ואין בעל כורחה גדול מזה […] על כן לעניות דעתי הסומך על החלקת מחוקק לא הפסיד.

החזון איש (אבן העזר סימן סט אות כא) כתב "דגם לפי דינא דגמרא חייב במזונותיה" – ובמדורה – כל עוד לא קיבלה את גיטה:

אף על פי שמוכן לגרשה ואינו מתעכב רק משום מיאונה […] לפי זה אחרי שאי אפשר לו לגרשה בעל כורחה בזמן הזה, ממילא חייב במזונותיה וכסותה מדינא […]

גם בשו"ת בנין עולם (אבן העזר סימן כה אות ב) כתב: "כל זמן שלא קיבלה הגט לידה הוא חייב במזונותיה מצד תנאי כתובה."

וכן בשו"ת בית אפרים (תניינא אבן העזר סימן כ) פסק דלא כרא"ם וכתב:

סוף דבר הכל נשמע: מאחר דהרא"ש והמהרי"ק סוברים בהדיא דאין יכול לפטור עצמו ממזונות, וכן מבואר בשו"ת אדוני אבי זקני מהר"ם מפדואה (סימן יד וסימן יט), וכן מבואר בשו"ת תומת ישרים (סימן קיט) ומהרש"ך (חלק ב סוף סימן לו) – והביאם בכנסת הגדולה (חלק אבן העזר בהגהת הטור סימן ע), וכן הסכימו כל גדולי האחרונים שהבאתי לעיל וכתבו שכן עיקר – כן יש לדון, להורות ולקבוע הלכה לדורות.

ובפד"ר (חלק ג עמ' 185–187) מובא פסק דין מבית הדין הגדול בהרכב הרבנים הגאונים ניסים, ז'ולטי ואלישיב זצ"ל שבו כתבו שהטעם שאין לומר 'קים לי' כדעת הרא"ם:

אם ניתן ביד הבעל לפרוק מעליו עול המזונות ולסלק ממנו חובותיו הנובעות מקשר הנישואין אז יעלה הכורת לפרוץ פרץ בחומת הנישואין ולא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה.

דברים אלו של ביה"ד הרבני הגדול מדברים בעד עצמם. נקודת המוצא הינה שהבעל חייב במזונות אשתו כל עוד לא הוכח אחרת.

האם אישה שעזבה את הבית זכאית למזונות אישה ?

באופן עקרוני, החיוב של מזונות אישה, הינו כשהאישה נמצאת בבית ולא במידה והיא עזבה את הבית. אולם אם האישה טוענת שלא יכלה להמשיך ולחיות בבית – כגון שנמצאת בשכונה שלא יכולה לגור שם בגלל שיוציאו עליה שם רע, או לחילופין בגלל שהיא סובלת מאלימות מבעלה וכל כיוצא בזה, אזי במקרה זה האישה כן תהיה זכאית למזונות אישה.

שכך נפסק  בשולחן ערוך (אהע"ז סימן ע' סעיף יב) :

" האשה שיצאה מבית בעלה והלכה לבית אחר אם באה מחמת טענה שהוא בשכונה שיוציאו עליה שם רע וכיוצא בזה חייב לזונה שם אם תבעה מזונות אבל אם לא תבעה מחלה על מזונות דלשעבר. הגה: וה"ה אם היתה לה קטטה עם בעלה ולא מתדר לה עמו והמניעה ממנו ולותה למזונות צריך לשלם אבל אם המניעה ממנה א"צ לשלם דאין האיש חייב במזונות אשתו אלא כשהיא עמו (מרדכי פ"ב דייני גזירות וכ"כ הב"י בשם הריטב"א). ודוקא שבעלה בעיר אבל אין בעלה בעיר אין נפקותא אם הלכה לבית אביה " .

מקורו מדברי הריטב"א בפרק הנושא (כתובות קג. ד"ה שם אלמנה) שכתב שאף באישה שיצאה מבית בעלה, מחמת סיבה חיצונית לבעלה, מחמת השכונה בה היא מתגוררת, חייב לזונה שם אם ביררה טעם לדבריה מדוע אינה יכולה להתגורר ביחד איתו בביתו, ועל אף שתיקנו חז"ל שאין מזונות לאישה אלא כשהיא עמו על שולחנו.

כך שכשיש מניעה לאישה להיות עם בעלה, וביררה טענתה, חייב לזונה היכן שהיא נמצאת, שכן הדבר תלוי בשל מי המניעה לחיות יחדיו.

אלא שעל מי מוטלת חובת ההוכחה ? ומה הדין בנדון דידן בו האישה עצמה נשארה בבית הצדדים והבעל הוא זה שעזב את הבית ? כאשר לטענתו הוא עזב אחד שנתבקש לעשות כן ע"י האישה ?

לכאורה מדברי הריטב"א ומרן השו"ע שהובאו לעיל, משמע שחובת ההוכחה הינה על האישה. אולם בשו"ת אבני אפוד (סימן ע' סקכ"ד) דחה זאת וכתב שחובת ההוכחה הינה על הבעל ולא על האישה

הרי מוכח מדברי הרא"ה הריטב"א רבנו קרשקש וידאל והרא"ש (אליבא דהחזו"א) דאף במצב בו האשה למעשה מורדת ואינה מוכנה לחיי אישות עם בעלה, מ"מ כל עוד לא נקבע עליה דין 'מורדת' לא הפסידה מזונות, גם בתוך הזמן שלמעשה אינה חיה עם בעלה. דהיינו חיוב או הפסד מזונות אינו נקבע בהתאם למציאות, אלא בהתאם לגדר הדין שניתן לאשה, האם היא בגדר מורדת או לא. 

וכך פסקו פוסקים נוספים, שאם המניעה ממנו אינה מפסידה מזונותיה גם כשתובעת גירושין וגם במקרה שעזבה את הבית.

האם אישה עובדת זכאית למזונות אישה ?

ובכן, ישנו כלל חשוב שאומר שבמידה והאישה מתפרנסת מעצמה, אזי אין מחייבים את הבעל. כלומר אם האישה עובדת, ומכניסה משכורת שהיא יכולה לחיות ממנה – אזי הבעל יכול לטעון "צאי מעשה ידייך במזונותייך" כלומר תתפרנסי ממה שאתה מרוויחה. אולם בעניין זה יש הבדל בין בתי הדין הרבניים שלא מחייבים את האישה לצאת לעבוד ואם היא לא עובדת אז לא מסתכלים על "פוטנציאל השתכרות" והאישה תהיה זכאית למזונות, מה שאין כן בבית המשפט, שהגישה הרווחת היא שמסתכלים על "פוטנציאל השתכרות" ואם האישה יכולה לעבוד ולצאת להתפרנס, היא לא תהיה זכאית למזונות אישה.

כיצד מחשבים את סכום המזונות לאישה?

במזונות אישה ישנו כלל (שאינו תקף במזונות ילדים) שהחיוב במזונות אישה הינו לפי רמת החיים שחיה האישה. כך אומרת הגמרא "עולה עמו ואינה יורדת" כלומר ישנו חיוב על הבעל להעלות את האישה לרמת החיים שבה הוא חי, ואסור לו להוריד אותה ברמה שתחייה ברמת חיים פחותה ממנו. שאם הוא רגיל לאכול מעדנים ותפנוקים וללבוש בגדי יוקרה, הוא מחוייב לנהוג כך גם כלפי אשתו.

מזונות אישה כוללים רכיבים בסיסיים של אוכל, כלכלה, ביגוד, הנעלה וכן מדור – חובת הבעל לספק לאישה קורת גג לחיות בה בהתאם לרמת החיים שבה הם חיו. גם החובה לספק את הרכיבים הבסיסיים כמו אוכל וביגוד תלוי ברמת החיים של הצדדים.

וכך נפסק בפסק דין מביה"ד הרבני תל אביב (1372937/6) שבו חייבו את הבעל בסך של 75,000 ₪ למזונות אישה מדי חודש !! מדובר בזוג שחיו ברמת חיים מאוד גבוהה של עשרות אלפי ₪ בחודש.

כמובן שמדובר במקרה חריג, אולם ניתן ללמוד ממנו שהחיוב הינו לפי רמת החיים של הצדדים בזמן נישואיהם.

באלו מקרים האישה לא תהיה זכאית למזונות אישה ?

כפי שצוין לעיל, אישה שעובדת ומתפרנסת, עקרונית לא זכאית למזונות אישה. גם אישה שתבעה גירושין – נחשבת עקרונית כאישה מורדת ולא זכאית למזונות אישה עד שתוכיח שהסיבה למרידתה ולתביעתה לגירושין הינה מוצדקת. כמו כן אם האישה עזבה את בית הצדדים ללא סיבה מספקת – לא תהיה זכאית למזונות אישה.

מדור ספציפי

כחלק מחובת המזונות של הבעל כלפי אישתו, ישנה את החובה לספק לאישה קורת גג, מדור. לפיכך, במידה והאישה זכאית למזונות אישה, האישה אף זכאית לתבוע "מדור ספציפי" קרי מתן צו איסור דיספוזיציה על דירת מגורים שמונעת מהבעל למכור את הדירה ולמנוע מהאישה להתגורר בה.

ויפים לענייננו דברי בית הדין הגדול בתיק נח/490, ס' נ' ס', בהרכב הדיינים: הרה"ג שלמה בן שמעון, הרה"ג עזרא בר שלום הרה"ג אברהם שרמן) כדלהלן:

בפסקי דין רבים של ביה"ד הגדול ובתי הדין האזוריים אנו מוצאים את הקביעה וההשקפה שמדורם המשותף של הזוג והדירה המשותפת שרכשו לקראת הנישואין או בתקופת הנישואין מהווה את הבסיס למסגרת הנישואין וחיים משותפים בשלום־בית. אין במדור משותף זה רק מלוי צורך של בית וקורת גג לכל אחד מבני הזוג אחד ליד השני, ואם כן פרוק השותפות וערעור זכות המדור של אחד מבני הזוג מערער את שלמות ואחדות בני הזוג כמשפחה אחת. על כן כאשר בית הדין דן בבקשת שלום־בית של אחד הצדדים נכרכת לבקשת זו בקשה להגן על מצב שלום־הבית הזה מפני הדברים שעלולים לערער ולפגוע בו, וכאשר ביה"ד פוסק ומקבל את תביעת שלום־הבית, הבקשה למדור ספציפי נועדה להגן ולשמור שמצב זה לא יפגע ע"י פרוק השיתוף שבדירה ע"י מכירתה.

קצבת זקנה מביטוח לאומי – האם מתקזזת מהמזונות

ישנו דיון בפוסקים, האם דינה של קצבת זקנה להתקזז מתשלום מזונות האישה ,כדין צאי מעשה ידיך במזונותיך, או שמא דינה של קצבת זקנה שונה.

ואסביר.

הרי בדין מזונות אישה, מבואר במשנה כתובות (קא,ב) שאף במידה ויש לאישה מקום אחר ממנו היא ניזונת, אין בכך בכדי להפקיע את חיוב הבעל לזון אותה כפי שהתחייב לה בכתובתה.

וכך בשונה ממעשה ידיה בהם יכול הבעל לומר 'צאי מעשי ידיך במזונותיך' הרי במידה והאישה מקבלת הכנסה ששורשה בהתחייבויות עבר שהתחייבו לה, או במתנה, או בקצבה ממשלתית, הרי שדין ממון לכל היותר כנכסי מלוג ואין לבעל זכות בו או זכות לקזזה ממזונותיה.

כן הוא בפס"ד מביה"ד ת"א (פד"ר יא' עמ' 196) מגדולי הדיינים, הגרח"ג צימבליסט זצ"ל שדנו האם קצבת ביטוח לאומי דינה להתקזז ממזונות האישה, או שתוכל לחסוך אותם בתורת נכסי מלוג ועדיין הבעל יעמוד בחיובו למזונות.

והביאו את דברי המשנה בכתובות (קא,ב) :

"הנושא את האישה ופסקה עמו שיזון את בתה חמש שנים חייב לזונה וכו', נשאת, הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות".

והוכיחו שמפורש שאעפ"י שיש מישהו שנותן לאישה כסף עבור מזונות, מ"מ חייב הבעל לזונה, ואת הכסף שמקבלת תוכל לחסוך כנכסי מלוג. וכמ"ש בשימט"ק ובמאירי (כתובות, שם) שחשיבי כנכסי מלוג. וכתבו בזה הלשון:

"וה"ה בנידוננו שמקבלת מביטוח לאומי כסף עבור מזונות, יכולה לחסכם בתורת נכסי מלוג, והבעל עומד בחיובו למזונות".

ובדומה לזה כתב בספר "משנת הכתובה" להגר"מ קליין שליט"א (פט"ו עמ' רנד) , בזה הלשון:

" קיצבאות ממשלתיות הניתנות לאשה בעת הגיעה לגיל זקנה או מחמת נכות או אובדן כושר עבודה וכדו' מיועדות לה ואינן ממונו של הבעל ולפיכך אין בקבלתם כדי לפטור את הבעל מתשלום דמי המזונות.  

ומכל מקום יש לצדד שכשם שהבעל זכאי ליטול את מציאתה ראה כתובות סה ע"ב כך זוכה הוא במעות אלו הניתנות לה שלא בשכר מלאכתה וממילא רשאי הוא לפטור את עצמו מדין המזונות על ידי שיורה לה ליטול את כל צרכי מזונותיה מקיצבתה זו אך דין זה אינו נוהג אלא בשעה שהם חיים יחד דרך אישות אולם אם נפרדו והחלו בהליכי גירושין מפסיד הבעל את זכותו ליטול את מציאתה וממילא גם אינו רשאי לצוות עליה שתיטול את מזונותיה מקיצבה זו הניתנת לה מהרשויות " .

ובהערות שם כתב :

[…] משום כך נראה שכסף זה אינו ניתן לה בשליהותו של הבעל אלא כזכות המוקנית לה מרשויות המדינה ואין בו כדי לפטור את הבעל מתשלום המזונות ואע"פ שקיצבה זו ניתנת לה לצורך מזונות לא גרע דינא ממה שאמרו בכתובות קא ע"ב באשה שהתגרשה ונשאת לאהד שאע"פ שהבעל השני מהייב עצמו לזון את בתה אין בכך כדי לפטור את הבעל הראשון מלזון את בתו עי"ש […] .

כלומר מה שדן בעל משנת הכתובה הינו מדין זכות הבעל ל"מציאתה" ולא מדין מעשה ידיה לבעלה. וכתב שדין זה הינו רק כשהם חיים יחד דרך אישות, אולם אם נפרדו והחלו בהליכי גירושין, מפסיד הבעל זכותו ליטול מציאתה, ונשארת חובתו לזון את אשתו מבלי רשות לצוות עליה שתיטול למזונותיה מקצבה זו הניתנת לה מהרשויות.

מאיזו תקופה זכאית האישה למזונות ?

עקרונית, האישה יכולה לתבוע מזונות החל מהמועד שבו הוגשה בקשה ליישוב סכסוך.

שכל עוד האישה לא תבעה, אומרים שהאישה מחלה. אולם מהשלב שבו הוגש היישוב סכסוך, מוכח שהאישה לא מחלה ויכולה לתבוע ממועד זה מזונות.

הבית שמואל אבן העזר סימן ע' ס"ק כט כתב שכל שאמרה בפני עדים שאין דעתה למחול, דינה כלוותה והבעל חייב לפרוע. החלקת מחוקק שם ס"ק לב כתב- נראה דמיירי דהאשה היא בת מלאכה ואם היתה מצמצמת היה מספיקין מעשה ידיה אבל בשני רעבון דלא ספקה מעשה ידיה דאמרי' בגמרא דאז אין לו לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך מכ"ש כשאינה בת מלאכה כלל למה תפסיד נכסיה שמכרה מאחר שאין לו שום טענה עליה ואיך יאמר צאי מעש' ידיך במזונותיך והיא אינה בת מלאכה כלל או שאין מספיקין מעשה ידיה אפי' לחצי המזונות.

העולה מדברי החלקת מחוקק, שנאמר שהאישה מוחלת במצב שיש לה עבור עצמה, ולו בצמצום, ממעשה ידיה . אולם כל שאינה עובדת, ואין לה משל עצמה, הבעל חייב במזונותיה .

דוגמה נוספת לאי מחילה מצינו בפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל חלק א עמוד 234:אולם נראה דבנידון שלנו דהאשה הגישה עוד בזמן הריונה תביעה למזונות עבורה, ונתקיימו בזה כמה ישיבות בי"ד, ובינתיים ילדה בן, א"כ אין בזה משום מחילה בזה שלא תבעה בחדשיים הראשונים ללידת הבן, כי מאחר שעומדת באמצע דיון לתביעת מזונות יש לתלות דמה שלא תבעה בחדשיים אלו, הוא מפני מצב לידתה, ואין כאן משום מחילה, ובמיוחד שעוד בחדש ינואר פנו אל ביה"ד בשם האשה מהרשות המקומית אודות פס"ד למזונותיה ומזונות הילד, הרי ניכר הדבר שלא מחלה כלל, ולכן הוחלט לחייבו במזונות הילד החל מיום לידתו.

הרי לפנינו שכשמתקיים הליך משפטי וכן יש סיבה לתלות את אי התביעה בסיבה כלשהי, אין לומר בוודאות שהאישה מחלה.

בנוסף, ראה בתקנה 15ב לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, שזה לשונה: "הוגשה לערכאה שיפוטית תובענה בעניין מזונות או מדור בתום תקופת עיכוב ההליכים יראו אותה כאילו הוגשה במועד הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך, ואולם מועד הגשת התגובה של הצד שכנגד יחול לפי סדרי הדין ממועד ההגשה בפועל".

לאמור, שהגשת תביעה בעניין מזונות נחשבת כאילו הוגשה במועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, ולפיכך יש מקום לפסוק לאישה מזונות החל מהתאריך בו הגישה יישוב סכסוך.

מה קורה במצב של סירוב לתת גט מצד הבעל ? מזונות מעוכבת

במצב של סרבנות גט מצד הבעל, לאחר שנפסק בפסק דין שעליו לתת גט – אזי ניתן לתבוע "מזונות מעוכבת" כלומר מאחר והאישה מעוכבת מחמתו מללכת ולהינשא לאישה אחר שיכלכל אותה וידאג למזונותיה, אזי קמה לה הזכות לתבוע מזונות אישה בגין התקופה שבה היא מעוכבת מקבלת הגט ומלהינשא לאחר.

לסיכום

כאמור לעיל, תביעת דמי מזונות אישה, נידונת הן בבית המשפט והן בבית הדין הרבני – לפי ההלכה היהודית בלבד. כל איש הנושא אישה כדת משה וישראל מתחייב לה בכתובתה לדאוג לכלכלתה, למזונותיה, ולקורת גג. סקרנו נושאים שונים ובהם זכאות האישה למזונות כשעזבה את הבית, או כשהגישה תביעת גירושין, ומה דין קצבאות והאם הם מתקזזות מהמזונות. יצוין כי מדובר בנושא רחב וכל מקרה והנסיבות שלו. מומלץ להיוועץ עם טוען רבני מוסמך בכל מקרה ועניין.