ב"ה

תיק ‏1318005/1

בבית הדין הרבני האזורי אשדוד

לפני כבוד הדיינים:

הרב מיכאל צדוק – אב"ד, הרב אריאל שוייצר, הרב עידו שחר

התובעת:         פלונית                 (ע"י ב"כ עו"ד שרה זינו אמוראי)

נגד

הנתבע:           פלוני                   (ע"י ב"כ עו"ד זיו אנג'ל)

הנדון: חיוב במזונות אשה באיש ואשה המורדים זה על זה כשהאיש אינו תובע גירושין והכרזת מורדת

פסק דין

לפנינו בקשה לפסוק לאשה מזונות זמניים.

הצדדים נשואים כדמו"י כשלושים שנה. להם שלש בנות בגירות. הצעירה, חיילת בשירות סדיר. שתיים מתוכן, מתגוררות בביתם של הצדדים.

לפני כשנה וחצי, בחודש פברואר 2020, הגישה האשה לביהמ"ש לענייני משפחה בקשה לישוב סכסוך. במסגרתו, ניהלו ב"כ הצדדים מו"מ להסדר כולל, שלא צלח. בחודש אפריל 2020 הגישה האשה לביהמ"ש תביעה לשמירת זכויות ותביעה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים שעודה מתבררת בבית המשפט. במסגרת ההליכים שם נקבע מועד הקרע בין הצדדים לחודש נובמבר 2019.

תביעת מזונות אשה שבמסגרתה הוגשה בקשה זו, הוגשה לביה"ד ביום 13/05/21. זהו ההליך היחיד שמתקיים לפנינו.

מכתב התביעה וכתב ההגנה עולה שבתקופת הנישואין נהנו הצדדים מרמת חיים גבוהה של העשירון העליון במדינת ישראל. המימון לרמת חיים זו הגיע מחברות הנמצאות בבעלות הבעל שעוסקות ביבוא ויצוא של רכיבים אלקטרוניים לשוק הסלולרי. בעשור האחרון, האשה עבדה בחברות של הבעל, ושכרה עמד על כ 9,000 ש"ח לחודש. שכר זה הופקד בחשבונם המשותף של הצדדים, בנוסף לעשרות אלפי ש"ח שהפקיד הבעל מדי חודש למימון הוצאות המשפחה.

בחודש אפריל 2021 פיטר הבעל את האשה מתפקידה בחברות, חסם את כרטיס האשראי שמושך על חשבון החברה, הפסיק לשלם את הוצאות רכבה ולהעביר כספים לחשבונם המשותף, ובכך למעשה הותיר אותה ללא מקורות כספיים למימון הוצאות הבית והמשפחה.

טענות הצדדים

האשה המבקשת טוענת שיחסי הצדדים התערערו בעקבות מעשיו של הבעל שנהג לרעות בשדות זרים, בתחילה בצנעה מחשש לפגישה בשמו הטוב, ואחר כך בגלוי, בנסיעות לחו"ל עם מאהבותיו. האשה מאידך עשתה כל שביכולתה על מנת לשקם את חיי הנישואין, פנתה עם הבעל לטיפול זוגי, אך ללא הועיל. בדיון שהתקיים בביה"ד, האשה לא הכחישה את טענת האיש שהצדדים לא קיימו יחסי אישות במשך עשר שנים, ותלתה את הדבר בחוסר רצון וחוסר יכולת של הבעל לקיים יחסים. בה בעת ובאותו דיון טענה האשה שהבעל מבלה עם אשה צעירה, נוסע איתה לחו"ל, ומקיים יחסים עם חברותיה.

לדברי האשה, מאז התערערו יחסיהם של הצדדים, הבעל מידר אותה מכל מידע על נכסיו והחברות שבבעלותו, הפסיק להעביר כספים לחשבונם המשותף, וניהל את ענייניו הכספיים באמצעות חשבונות פרטיים וחשבון העסקי של החברה. הבעל נקט בפעולות אלו על מנת לאלצה להיכנע לתכתיביו במסגרת ההליכים הרכושיים. בדיון טענה האשה שחלוקת הרכוש היתה יוזמה של הבעל, והיא הגישה בקשה מצומצמת לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון. המניע להגשת הבקשה היה שיעבוד של דירה שהצדדים רכשו עבור ביתם, שבוטל בעקבות הגשת הבקשה.

האשה טוענת שהיא איננה יודעת מה היקף הכנסותיו של הבעל, ומאז שפוטרה מן החברה אין לה גישה למקורות מידע. אולם זאת היא טוענת בוודאי, שלבעל הכנסות בעשרות אלפי ש"ח בחודש, חלקם בכסף מזומן ששימש לכלכלת הבית. הכנסות אלו מימנו רמת חיים גבוהה מאד שכללה מגורים בבית פרטי גדול בן שלשה מפלסים, העסקת עוזרת בית וגנן, שימוש בכלי רכב יוקרתיים, נסיעות לחו"ל, רכישת מתנות בארץ ובחו"ל, בגדי מותגים ועוד. לאשה מאידך, אין כל הכנסה מאז שפוטרה מתפקידה בחברות. בעבר עבדה האשה כאדריכלית, אך זה כעשור שהיא אינה עובדת בתחום ומתמסרת לתפקידה בבית. בחודשים האחרונים מאז שפוטרה, החלה להתלמד במשרד אדריכלים של חברתה, תמורת שכר מועט של כאלף ש"ח לחודש. למימון הוצאותיה האישיות והמשפטיות, פדתה האשה שתי קופות גמל בסך כולל של 120,000 ש"ח.

במצב דברים זה, בו לבעל הכנסה גבוהה שבמשך שנים מימנה רמת חיים גבוהה ביותר, ולאשה אין הכנסה כלל, טוענת האשה שלפי דין תורה חל על הבעל חיוב לזון את אשתו ולספק את כל צרכיה כפי שהורגלה להם בעודה עמו. האשה מעריכה את הוצאות המדור בסך של 6,000 ש"ח לחודש, ואת הוצאותיה האישיות בסך של 14,500 ש"ח לחודש. בדיון טענה האשה, שלא זו בלבד שהבעל אינו דואג לפרנסתה, הוא אף מחבל באפשרות שתקבל דמי אבטלה מהביטוח הלאומי.

הבעל טוען שהאשה אינה זכאית למזונותיה, ומגדיר את התביעה 'מעשה נבלה' לא פחות. הבעל מאשר שהצדדים נמצאים במשבר זוגי חמור, וטוען כי הוא נכון לקדם את חלוקת הרכוש בצורה הוגנת ושקופה, ולסיים את נישואי הצדדים. לדברי הבעל, מדובר באשה מורדת שמסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה במשך עשור, ולפני כשנתיים, בחודש נובמבר 2019, גרשה אותו מחדר השינה המשותף וחסמה את דרכו אל חדר זה וחדרים נוספים בבית, וביצעה הלכה למעשה הפרדה פיזית בינה לבינו בביתם. לדברי הבעל, האשה איבדה עניין בזוגיות ביניהם לפני זמן רב, וביוזמתה החלו הצדדים לקיים חיי אישות מופקרים. כך שכנעה אותו האשה לקיים יחסי אישות עם חברותיה, ובהמשך החלו הצדדים לקיים יחסי אישות במקביל עם בני זוג אחרים, והשתתפו במסיבות מופקרות. לפני כשנה וחצי הגישה האשה בקשה לישוב סכסוך בביהמ"ש ובהמשך הגישה תביעה לחלוקת רכוש. הבעל טוען שאלמלא עשתה כן לא היו הצדדים מגיעים לגירושין. הבעל טוען שמאז פרץ הסכסוך בין הצדדים, האשה עשתה מעשים שלא יעשו, סכסכה בינו ובין ביתם א', וגנבה כספים משותפים שנמצאו בחסכון, כספים מזומנים, תכשיטים ודברי ערך של הבעל (שעונים ששווים נאמד במאות אלפי ש"ח). הבעל טוען שהאשה מתנערת מחובות משותפים של הצדדים ומקשה על הבעל לממש את נכסיו ולפורעם. גם אם האשה היתה זכאית למזונות, טוען הבעל שאין כל הצדקה שביה"ד יחייבו בהם, הואיל ולטענתו האשה עובדת במשרה מלאה ומתפרנסת, ועסקיו מאידך נמצאים במשבר קשה עקב מצבו הרפואי ומגפת הקורונה, והוא מתקיים מסיוע של בני משפחה והלוואות. כמו כן טוען הבעל שחיובו במזונות האשה יחייב מימוש של נכסים בניגוד לצווים של ביהמ"ש שניתנו לבקשת האשה. הבעל חושש גם שהחלטה כזו תגרום לאשה לעכב עוד את הליכי הרכוש ולהמשיך במעשי הגניבה של הרכוש המשותף שהוא מייחס לה.

הבעל הכחיש את הטענות שטענה האשה בדיון, וטען שהאשה יזמה את ההליכים בביהמ"ש ודרשה איזון לא שוויוני של הזכויות בעילה של הברחת נכסים. לאחר שנוכחה שביהמ"ש אינו מקבל את עמדתה, ביקשה שביהמ"ש יקבע שהנכס שנרכש על ידי הצדדים שייך לביתם א', ובמקביל הגישה את התביעה למזונות אשה. הבעל ציין שבפני ביהמ"ש האשה אישרה את טענתו שמאז מועד הקרע הוא אינו עובד, 'אינו זז' כלשונה, ועסקיו מושבתים, ובפני ביה"ד היא תובעת מזונות אשה בהתעלם ממצבו הכלכלי.

באשר לטענת האשה כי הבעל הפסיק את המימון להוצאות הבית, טען הבעל שלא הוצגה כל אסמכתא לכך שתשלומים על הבית לא שולמו. לאחר שהאשה צרפה אסמכתאות, טען הבעל ששילם את החוב לחברת החשמל, וזה מה שביכולתו לעשות באותה עת. 

באשר לטענת האשה כי היא זכאית לקצבת אבטלה והבעל מונע זאת ממנה, שב הבעל על טענתו שהאשה עובדת ומשתכרת, ודרש שתציג בפני ביה"ד את דפי החשבון של חשבונה הפרטי. הבעל צירף לתגובתו את הודעת הפיטורין שניתנה לאשה, וטען שמעבר לכך לא מגיע לה דבר. למעשה טען הבעל, שהאשה הגישה בקשה לדמי אבטלה, והבקשה נדחתה על ידי הביטוח הלאומי לאחר שהתברר שהיא עובדת. הבעל צירף לתגובתו תיעוד של האשה במשרד האדריכלים של חברתה.

האשה השיבה לטענותיו האחרונות של הבעל וצרפה התראות לפני ניתוק החשמל ואיומים בנקיטת צעדים על ידי גופים שונים. המסמכים נתמכים בדפי החשבון המשותף של חודש אפריל 2021 שצורפו לתיק. האשה צרפה אישור שהיא קבלה דמי אבטלה בחודשים ינואר-אפריל 2021, ומענה של המוסד לביטוח לאומי מחודש מאי 2021 לתביעתה לדמי אבטלה, לפיו עליה להשלים מסמכים חסרים ובכללם שאלון עובד מעביד, שנדרש גם על ידי חברת הביטוח שמחזיקה את כספי הפיצויים המגיעים לה. האשה מציינת, שגם אם תביעתה לדמי אבטלה תענה, הסכום שתקבל עד חודש דצמבר 2021 לא יספיק לתשלום כל צרכיה, ומצרפת חישוב של הוצאות הבית שנעשה על ידה. ובמענה לטענת הבעל שנטלה שלא כדין 120,000 ש"ח, מאשרת האשה שנטלה את הכספים, אך טוענת שהשתמשה בהם להחזר הלוואה שנטלה מביתם של הצדדים בסך 100,000 ש"ח על מנת לממן את הוצאותיה האישיות והמשפטיות. האשה לא צרפה לתיק תצהיר חתום כדין על ידה (ולא על ידי מעסיקתה כפי שסבר הבעל) שהיא אינה עובדת במשרדה של חברתה ובעבודה כל שהיא, כפי שנדרשה לעשות על ידי ביה"ד.

הבעל צירף לתיק צילומים של דלת הכניסה לחדר השינה, אישור של רופאו של הבעל שהוא אינו סובל מאין אונות, ושב וטען ללא אסמכתא שהצדדים השתתפו במסיבות מופקרות, ואף נקב בשמו של בן הזוג שקיים יחסי אישות עם האשה מול עיניו ובהסכמתו. הבעל הוסיף וטען שפירוט ההוצאות של האשה מלמד שעבור הוצאותיה האישיות היא אינה זקוקה לסכומים הגבוהים שהיא מוציאה. ביחס לנסיבות חסימת החשבון המשותף בחודש אפריל 2021, טוען הבעל שהיה זה עקב פזרנותה של האשה ומחסור במקורות כספיים שלו. הבעל צירף לתיק מכתב ששלח לאשה כחודש לפני חסימת החשבון המשותף, שבו התרה בה שתחדל מפזרנותה. 

מסמכים שצורפו לתיק

הצדדים צירפו לכתבי התביעה וההגנה מסמכים רבים. לאחר הדיון, הורה ביה"ד לצדדים להגיש מסמכים נוספים. אלו המסמכים שלפנינו:

• תלושי שכר של שנת 2020 וארבעת החודשים הראשונים של שנת 2021. משכורתה, למעט עבור חודש אפריל 2021 בו פוטרה, עמדה על סך של 9,000 ש"ח נטו.
• פירוט חיובים בכרטיסי אשראי מחודש יוני 2019 עד חודש מאי 2020, ופירוט עסקאות בכרטיסי אשראי בחודש אפריל 2021.
• התכתבות בין הצדדים בענין סיום העסקתה של האשה בחברות של הבעל. ההתכתבות כוללת דין ודברים בענין הזמנה של האשה לשימוע, זכויותיה של האשה כעובדת בחברה וכבת זוג, הודעה של החברה לאשה מיום 18/04/21 על סיום העסקתה, ודרישה שתשיב את הרכב לחברה לאלתר, ומענה של האשה להודעה, שבה נכתב בין היתר שהרכב שבו משתמשת האשה הינו רכושה הפרטי.
• מסמכי הרכב של האשה, תעודות רישוי ביטוח.
• פירוט יתרות בחשבון הבנק המשותף של הצדדים נכון ליום 29/04/21. במפורט, הלוואות שהיתרה לפירעונם עומדת על כ 160,000 ש"ח, ושלגבי כמה מהן נכתב שקיים פיגור בתשלומים. וכן חיסכון ע"ס של כ 121,000 ש"ח.
• פירוט תנועות בחשבונם המשותף של הצדדים בבנק דיסקונט מחודש ינואר 2019 עד אפריל 2021. בשורות החובה ישנם תשלומים שונים לרשויות ומוסדות וחיובים של חברות האשראי. סך ההוצאות בהיקף של עשרות אלפי ש"ח בחודש מתאים למשפחה שנהנית מרמת חיים גבוהה. בדף החשבון של חודש אפריל 2021 ניתן לראות בבירור איך דוחה הבנק את כל החיובים של חברות האשראי והוראות קבע לרשויות השונות עקב החריגה שהיתה קיימת בחשבון.
• פירוט יתרות ותנועות בחשבונם של הצדדים בבנק הפועלים בחודשים יולי 2019 עד אפריל 2020. דרך חשבון זה ניהלו הצדדים כספי פיקדונות במטבע ישראלי ובמט"ח, הלוואות לרבות הלוואות לרכישת כלי הרכב של הצדדים, וניירות ערך שונים.
• הודעות שקבלה האשה מחודשים אפריל ומאי 2021 על אי כיבוד חיובים בכרטיסי אשראי והוראות קבע לטובת מוסדות שונים.
• אסמכתאות לנסיעת הצדדים לחו"ל בחודש אפריל 2019.

בהתאם להחלטת ביה"ד, צירפה האשה לתיק את כתב התביעה שהוגש לביהמ"ש. בפתח כתב התביעה מציינת האשה שנעשה ניסיון להגיע להסכמות בדרכי שלום, אך הבעל ניצל את המו"מ על מנת לפגוע בזכויותיה ועקב כך הוגשה תביעה זו. כתב התביעה כולו 'ראשו על כרעיו ועל קרבו' עוסק בחלוקת רכוש. אכן נכתב בכתב התביעה שהמניע להגשתה הוא שעבוד הבית שהצדדים רכשו עבור ביתם, אך היקף התביעה והסעדים שנתבקשו מאת ביהמ"ש (סעי' 101) עוסקים בכל הזכויות והחובות של הצדדים. האשה בקשה מביהמ"ש למנות רו"ח חקירתי שיאתר נכסים ומומחה שיעריך את שווים של הנכסים. מובן אם כן, שהשימוש בסעיף 11 לחוק יחסי ממון לא נועד לשמר את המצב הקיים על מנת להגן על זכויותיה של האשה שחפצה בשלום בית, אלא למנוע פעולות אסורות על ידי הבעל, ולאפשר איזון בפועל של כלל הזכויות באופן שאינו שוויוני לטובת האשה.

אכן, הבקשה לפירוק שיתוף בבית הצדדים בגדרה ובנכסים נוספים הוגשה על ידי האיש בשלהי חודש אפריל 2021 ובמהלך חודש מאי שאחריו. אולם, בדיון שהתקיים בביהמ"ש ביום 14/07/21, לא נרשמה התנגדות מצד האשה לפירוק שיתוף, אדרבא באת כוחה הציעה שימונה שמאי שיעריך את שווי דירת הצדדים, ודובר על קידום חוות דעת הרו"ח והאקטואר שמונו על ידי ביהמ"ש. המחלוקת העיקרית בדיון היתה בשאלת הבעלות על הבית בר' שלטענת האשה ניתן לא' ביתם של הצדדים. סביב סוגיה זו התקיים דיון יצרי וסוער רווי בהאשמות הדדיות, גם של באי כוח הצדדים. בית דיננו, שאינו עוסק בענייני הרכוש, יכול מכל מקום להתרשם מהחומר המשפטי שהוצג על עומק הסכסוך בין הצדדים שמאשימים אחד את השני בכל מעשה מרמה נבלה וזיוף, ואינם נמנעים אף מעירובה של ביתם בסכסוך המעמיק.

הבעל צירף לתיק פרוטוקול נוסף מחודש ינואר 2021, שבו האשה אינה מביעה התנגדות לפירוק השיתוף בדירת הצדדים, אלא אדרבא מביעה את רצונה שהשיתוף בין הצדדים יפורק, וחלקו של הבעל בדירה המשותפת יירכש על ידה. כמו כן, הביעה האשה את רצונה שכל הרכוש יימכר ויחולק חצי וחצי. בהחלטת ביהמ"ש מאותו יום, שנתנה בהתאם להסכמת הצדדים, מינה ביהמ"ש מומחים בתחום החשבונאות האקטואריה והשמאות, שיעריכו את שווי כלל נכסי הצדדים לרבות נכסי הנדל"ן. 

דיון

בהחלטת ביה"ד מיום 12/08/21 הנחה ביה"ד את הצדדים להגיש השלמות של מסמכים וטיעונים על מנת שניתן יהיה לתת פסק דין למזונות זמניים על פי החומר שבתיק. על אף הקושי לפסוק מזונות על פי החומר שבתיק בטרם התקיים דיון במעמד הצדדים שבו יתברר בשל מי 'הסער הגדול הזה', בפרט לנוכח הטענות החמורות של הצדדים זה כנגד זה.

אולם, על רוב העובדות היסודיות הנוגעות לחיים הזוגיים של הצדדים אין מחלוקת. הצדדים נשואים עשרות שנים והקימו משפחה. בעשור האחרון יחסיהם התערערו, ובשנים האחרונות הם אינם לנים באותו חדר שינה. בביהמ"ש מתקיימים הליכים מתקדמים בענייני הרכוש, ומועד הקרע נקבע לחודש נובמבר 2019. אין מחלוקת כי פני הצדדים לגירושין. אך עד עתה לא הוגשה כל תביעה בעניין מלבד תביעה זו.

נראה שעל אף שהפירוד הזוגי כבר התרחש, הצדדים לא ראו צורך לפנות לבית הדין בעניין, מפני שמעייניהם היו נתונים לענייני הרכוש שמתבררים בביהמ"ש. ההנחה ההדדית הנכונה היא שלאחר שעניינים אלו יוכרעו, הגירושין עצמם לא יעוררו קושי. הבעל הגדיל לעשות כאשר בכתבי טענותיו התייחס לתביעה הרכושית שהגישה האשה כאל תביעת גירושין (סעי' 20 בכתב ההגנה). ברור היה גם לו שהגירושין האמיתיים הם הגירושין הכלכליים.

הבעל מאשר כי הוא מקיים זוגיות אחרת מזה כמה שנים, ומאחל לאשה שתמצא את 'מאווייה' בזוגיות משלה. הבעל אינו טוען שהוא יודע על קשר זוגי של האשה, אלא משער שלנוכח תמיכתה של האשה בחיי נישואין לא מחייבים, יש להניח  שהאשה 'לא טמנה את ידה בצלחת' ומצאה לה זוגיות משלה. הבעל מוסיף שמצב היחסים של הצדדים באותה עת היה כל כך רע, שהבעל נותר שווה נפש ביחס לסיום חייהם המשותפים של הצדדים.

ניתן לקבוע בצער שהפניה לבית הדין באה באיחור ניכר. הצדדים נמצאים במשבר חריף כשנתיים, ושניהם מאשרים שיחסי האישות פסקו זה מכבר, ומה שנותר מהזוגיות אלו קטטות ומריבות על הרכוש המשותף. אולם נראה שלפחות עבור הבעל החיים עם האשה תחת אותה קורת גג ובאותו חדר שינה, בה בעת שהוא מקיים קשר זוגי מלא וגלוי עם אשה אחרת, היו נוחים וטובים. את הצידוק המוסרי לחיים כאלה מצא הבעל ב'משנתה' של האשה, שלדבריו דגלה בחיי נישואין 'פתוחים', ואף שדלה אותו לדבר עבירה עד שהתרגל לרעיון שאפשר להיות נשוי לאשה אחת ולקיים במקביל קשר זוגי עם אשה אחרת. יצוין שבכתב ההגנה הבעל מבסס דווקא את טענת האשה בענייני הרכוש, שהצדדים היו שותפים מלאים בעסקיו של הבעל, בניהולם, ובגישה מלאה לכל המידע שהיה קיים בחברות עד מועד הקרע, אז הוצאה האשה מן החברות, אך המשיכה במרמה לקבל משכורת מן החברות במקביל לעבודתה אצל חברתה. רמת אמון גבוהה כזו בין בני זוג שיחסיהם הזוגיים הרוסים עד היסוד, אינה חזון נפרץ במקומותינו. נציין שעד פיטוריה של האשה מהחברה בחודש אפריל 2021 משק הבית המשותף המשיך לתפקד, הכספים נכנסו לחשבון ושימשו את האשה לתשלום הוצאותיה והוצאות שתי הבנות אשר עמה בבית. גם הוצאות הרכב של האשה שולמו על ידי החברה. בחודש אפריל הכל פסק. לטענת האשה, הבעל החליט להכניעה באמצעות אלימות כלכלית. לטענת הבעל, האשה החלה לפזר כספים בהיקף עצום על מנת להכניס את חשבונם של הצדדים לגירעון.

הצדדים בכתבי טענותיהם מתייחסים בהרחבה להכנסותיו של הבעל ולרמת החיים הנגזרת מהם. הבעל טוען שעקב מגפת הקורונה והפסקת היצור של הרכיבים שהוא משווק (מחסור עולמי בשבבים), החל מחודש דצמבר 2019 פסקה הפעילות העסקית של חברת 'ב' ', וחברות נוספות, שהוקמו על מנת להשקיע את רווחי החברה בנדל"ן, מייצרות הוצאות בלבד. גם היתרות בקופת החברה הולכות ומתמעטות. הבעל מציין שביהמ"ש מינה רו"ח חקירתי שיבחן את היקף נכסיו ועסקיו של הבעל. הרו"ח לא השלים את עבודתו בגין מעשיה של האשה.

להוכחת טענותיו, צירף האיש מאזן של שנת 2020 ומאזן בוחן של שנת 2021 של החברות ב' וא'. ומכתב של רו"ח החברות מיום 05/07/2021 לפיו לא נרשמו לחברות הכנסות מפעילות עסקית בשנת 2021 למעט הכנסות משכירות. גם מהמאזנים של שנת 2020 משתקפת תמונה דומה. האשה טוענת שהבעל מעלים הכנסות ונכסים בהיקף נרחב, ומבקשת מביה"ד שיורה לבעל לגלות את כל נכסיו והכנסותיו.

ברי וברור שביה"ד לא יבוא בנעליו של בית המשפט ויקיים דיון נרחב בשאלת הכנסותיו של הבעל בשנים 2020 ו 2021 על מנת לקבוע את רמת החיים של הצדדים, ממנה יגזור ביה"ד את המזונות שיפסקו לאשה. זאת מפני שהאשה אשרה שלמעט הוצאות הרכב, שלמה את הוצאות משק הבית בכרטיסי אשראי שנמשכו מהחשבון המשותף שהמשיך לפעול גם לאחר מועד הקרע, וניתן להתרשם מהפעילות בחשבון והחיובים בכרטיסי אשראי על רמת החיים של הצדדים. טענות כלליות על כספים מזומנים בשיעורים ניכרים ששימשו לכלכלת הבית, לא הוכחו. טענת הבעל שהוא מרושש, אינה מתיישבת עם העובדה שהחשבון המשותף המשיך לפעול כאמור, ועם מה שידוע לבית הדין, שבעלי חברות שפעילותם בשגרה מסתכמת בעשרות מיליוני ש"ח לשנה, בפרט כאלה שלהם נכסי נדל"ן מניבים בשווי של מיליוני ש"ח, לא מדרדרים את רמת חייהם בצורה דרמטית בגלל משבר של כמה חודשים ואפילו שנה. משבר כזה, בדרך כלל, איננו משפיע על הוצאות משק הבית עד כדי איומים בניתוק חשמל ונקיטת הליכים על ידי הרשויות. הדבר נכון עוד יותר לנוכח העובדה שגם בשנת 2020 היתה הפעילות העסקית של החברה בשפל, אך רק בחודש אפריל 2021 נחסמו כל אפשרויות המימון בפני האשה.

אולם, וזאת יש לומר, שמצבו הנוכחי של הבעל בוודאי אינו מאפשר את רמת החיים שהצדדים נהנו ממנה בעבר. גם האשה הודתה בפני ביהמ"ש שמאז מועד הקרע הבעל לא עובד והעסקים שובתים. ולנוכח הדו"חות שצורפו לתיק מובן מדוע. יחד עם זאת, ברור שמשבר מסוג זה אינו מוביל למיטוט משק הבית, בוודאי לא במהלך מהיר שנעשה בתוך כמה שבועות בחודש אפריל. 

יצוין, שמעיון בדפי החשבון של החשבון המשותף עולה שההכנסות לחשבון מתאימות לרמת החיים המשתקפת מפירוט התנועות בכרטיסי האשראי של האשה. אין ספק שהצדדים חיו ברווחה והוציאו עשרות אלפי ש"ח בחודש, אולם לפחות בתקופה שלגביה הוגשו המסמכים, לא הוכחה רמת החיים הגבוהה עליה דיברה האשה, שכוללת נסיעות תכופות לחו"ל ורכישת תכשיטים במאות אלפי ש"ח, שיש יסוד להניח שהייתה קיימת בעבר, אך לנוכח הירידה הדרמטית בפעילות של החברות של הבעל בשנת 2020, הצדדים לא יכלו להתיר לעצמם את אותה רמת חיים. יודגש, שעד פיטוריה בחודש אפריל, האשה לא הגישה תביעה למזונות אשה, על אף שאין ספק שחוותה ירידה ברמת החיים, מפני שהיה ברור גם לה שרמת החיים שסופקה לה באותה תקופה על ידי הבעל, על אף ההליכים המשפטיים והמשבר בין הצדדים, היא רמת החיים האפשרית באותה עת.

מטעם זה ביה"ד לא נדרש לבקשותיה החוזרות והנשנות של האשה לחייב את האיש להציג לפני ביה"ד דפי חשבון של חשבונות פרטיים, שלפלא שעד עתה האשה לא השיגה אותם באמצעות צווים גורפים שנתנו בחודש ינואר 2021 על ידי ביהמ"ש, מפני שלצורך הדיון שלפנינו, אין כל חשיבות לשאלה האם ואלו כספים שמר הבעל ב'בית גנזיו' ואלו סכומים שילם הבעל עבור בת זוגו, אלא אך ורק לשאלה איזו רמת חיים נהגה בבית הצדדים עובר לפירוד, שעל בסיסה ידון ביה"ד בחיוב הבעל במזונות האשה.

יצוין, שאף פירוט ההוצאות שצרפה האשה, כולל הוצאות רבות שכלל אינן של האשה אלא של בנותיהם של הצדדים. עם כל הצער שבדבר, בוודאי ערב חתונת ביתם הגדולה של הצדדים, לא ניתן לחייב את הבעל לשלם לאשה את הוצאותיה עבור בנותיהם הבוגרות. תתכבדנה הבנות ותתמודדנה מול אביהן.

מסקנת הדברים היא שפני הצדדים לגירושין, לא מתמול שלשום, אלא מלפני שנה ושנתיים. עוד קודם לכן, במשך שנים ארוכות, לא קיימו הצדדים יחסי אישות, ולמעשה, הענין האישי שלהם זה בזה גווע, על אף שיחסי החברות והשותפות ביניהם המשיכו להתקיים, ומשק הבית אף הוא תפקד בצורה כזו או אחרת עד לפני ארבעה חודשים. לביה"ד לא ברור מה שימר את נישואי הצדדים, כנראה שיקולי נוחות בחייהם הפרטיים ושיקולים של יציבות החברה וניהולה בחייהם העסקיים. מכל מקום, משהחל המאבק בין הצדדים (בסמיכות לא מפתיעה לירידה החדה בפעילות של החברות של הבעל), לא נמנעו הללו משימוש בכל אמצעים המשפטיים על מנת לקדם את ענייניהם, וניהלו מאבק משפטי אגרסיבי 'על כל הקופה'.

הדיון ההלכתי הוא האם בנסיבות אלו האשה זכאית למזונותיה. על פני הדברים לא. הצדדים מורדים זה על זה, אין ביניהם כל רגש חיובי מלבד מאבקים מרים. על דינה של תביעת מזונות אשה כאשר הצדדים מורדים זה על זה, יש אריכות בפסק דין של ביה"ד הרבני בת"א בתיק מס' 369150/8 פס' כ' ו-כ"א (פורסם). מתבקש אם כן לדחות את התביעה ולסגור את התיק.

ואולם, יש כאן צד זכות לאשה, שעל אף מצב היחסים ביניהם, הבעל לא פנה לבית הדין בשום תביעה, לא תביעת גירושין, לא תביעת שלום בית, ואף לא בקשה להכריז על האשה מורדת. ולא ייתכן מצב שאדם זוכה בסעד לפי דין תורה שהוא כלל לא ביקש אותו. ונבהיר שדיני מורד ומורדת הם דינים בין איש לאשתו שמבקשים את התערבותו של ביה"ד במצבם. וביה"ד נדרש לעניין ומברר עם הצדדים את סיבות המרידה, ופוסק האם ואלו זכויות של הצדדים נפגעות מחמתה. בתיק זה, הבעל לא תבע דבר, ונראה שהמצב היה נוח לו מסיבותיו. רק בחודש אפריל 2021, כשהחליט לקדם בכל הכוח את ההליכים של פירוק השיתוף, עשה מספר פעולות שהביאו את האשה למחנק כלכלי על מנת לקדם את ענייניו בתחום הרכושי.

זה דבר שלא יעשה. איש שאינו רוצה באשתו או שרוצה בה ומבקש שתשנה את דרכיה צריך לעמוד לפני בית הדין למשפט. ולא יתכן מצב שאשה מפסידה את מזונותיה בעילה של מרידה ללא תביעה. בענין זה לדעת בית הדין יש הבדל בין שני מינים של הפסד מזונות באשה מורדת. הפסד מזונות באשה שמורדת בחיי אישות הוא תוצאה של קביעה של ביה"ד שהאשה מורדת בחובותיה כאשה נשואה ובגין כך היא לא זכאית למזונות. הפסד מזונות באשה שאינה נמצאת עם הבעל ומשמשת אותו הוא תוצאה ישירה של המעשה של האשה, שלאשה כזו לא תקנו חכמים מזונות. נפקא מינה בנדון דידן בו הצדדים המשיכו לחיות יחד וקיימו משק בית משותף על אף הפירוד הפיזי ביניהם. מציאות כזו היא בבחינת מרידה הדדית שבגינה האשה מפסידה את מזונותיה, אך רק לאחר שהבעל פונה לביה"ד בעניין.

חילוק נוסף יש בין הפסד מזונות מדין מורדת להפסד מזונות של אשה שנאפה ונאסרה על בעלה. שזו האחרונה מפסידה את מזונותיה ואת כל זכויותיה כאשה נשואה לאלתר. וטעם החילוק פשוט, שהפסד מזונות בעילת מרידה, יסודו בסירובה של האשה לקיים את חובותיה כלפי בעלה, וכאשר הבעל אינו תובע מהאשה לקיים את חובותיה כלפיו, זכויותיה לא ייגרעו בעילת מרידה. הפסד מזונות בעילה של ניאוף, יסודו באובדן זכויות של אשה מנאפת שנאסרה על בעלה.

מן ההלכה למעשה:

עסקינן במקרה ייחודי של בני זוג שיחסיהם האישיים התדרדרו לפני שנים, והזוגיות מהם והלאה. ואף על פי כן קיימו משק בית משותף וניהלו במשותף חברות כלכליות מצליחות. בנסיבות אלו, דעת ביה"ד שבהיעדר תביעת גירושין או מורדת מצד הבעל, האשה לא מפסידה את מזונותיה על אף מצב היחסים בין הצדדים. אולם, אם תוכח טענת הבעל שהאשה קיימה יחסי אישות עם גבר זר ונאסרה עליו, גם אם הדבר נעשה בהסכמתו, האשה תפסיד את מזונותיה לאלתר, ותידרש להשיב את מה שנפסק לטובתה בפסק דין זה.

ובאשר לשיעור המזונות. האשה מתגוררת בביתם של הצדדים, ואינה נדרשת לשלם שכירות או משכנתא. את הוצאות המדור הבעל מסכים לשלם לפי יכולתו הכלכלית. אך הדבר אינו מקובל על האשה, שעומדת מול איומים בנקיטת צעדים מצד הרשויות והליכי הוצל"פ על ידי חברות האשראי. ביה"ד מקבל את עמדת האשה וקובע שעל הבעל לשלם את כל הוצאות המדור מיום הגשת התביעה ביום 13/05/21 ואילך, ולהשיב לאשה את כל התשלומים ששלמה בתקופה זו עבור הוצאות אלו.

בענין צרכיה האישיים של האשה, לנוכח הודעת האשה כי עד חודש דצמבר 2021 היא מקבלת דמי אבטלה בשיעור לא ידוע שמוערך על ידי ביה"ד ב 6,300 ש"ח לחודש לפחות, ולאור מה שהובהר לעיל שהאשה זכאית לתבוע מהבעל את מזונותיה בלבד, לא יחייב ביה"ד את הבעל בסכום נוסף עבור סעיף זה.

לאור כל האמור ביה"ד פוסק:

• על הבעל לפרוע לאלתר את החובות הרובצים על הבית בגין ההוצאות השוטפות של אחזקת הבית ממועד הגשת תביעת האישה בתאריך 13/5/2021.
• על הבעל להשיב לאשה את כל התשלומים ששלמה עבור הוצאות הבית ממועד הגשת התביעה ועד הלום.
• ממועד מתן החלטה דנן ואילך, יישא האיש מדי חודש בכל ההוצאות השוטפות של אחזקת הבית, כגון חשמל, מים, ארנונה, גז וכדומה.
• החיובים הנ"ל מושתים עליו, בין אם האיש דר בבית ובין אם לאו, ודינם כדין מזונות.

ניתן ביום י"ח באלול התשפ"א (26/08/2021).

הרב מיכאל צדוק – אב"ד                 הרב אריאל שוייצר                            הרב עידו שחר

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה