פסק דין

לפנינו ערעור האם על החלטת בית הדין האזורי פתח תקווה מיום כ"ז בטבת תשפ"ד (8.1.2024) שעניינה פסיקת מזונות קבועים לבת הקטינה כבת תשע וחצי בסך 1,200 ש"ח לחודש ובנוסף מחצית מקצבת תלויים שהמערערת מקבלת מביטוח לאומי בגין הקטינה.

בית הדין שמע באורך רוח את הצדדים ובאי כוחם ועיין בחומר הרב שבתיקים הכולל תיק בית הדין, כתבי תביעה והגנה, פרוטוקולים והחלטות בית הדין וחומר מביטוח לאומי וכן בתיק בית הדין דנן הכולל את כתב הערעור ואת כתב התשובה על נספחיו.

לצדדים חמישה ילדים ואחת מהם קטינה כבת תשע וחצי הנמצאת במשמורת המערערת.

הצדדים ערכו הסכם שאושר בבית הדין ובו נקבע בהסכמה סך 1,200 ש"ח לחודש.

המערערת אינה עובדת לדבריה.

בית הדין, בהחלטתו – מושא הערעור, קבע כאמור סך 1,200 ש"ח לחודש ובנוסף מחצית קצבת התלויים שהמערערת קיבלה, ללא חיוב במדור מאחר שהמערערת מתגוררת בדירת הצדדים.

עיקר טיעוני המערערת המרכזיים

לטענת המערערת שגה בית הדין שלא קבע שקצבת התלויים המגיעה לה מיועדת להקל עליה בכלכלת הבת הנמצאת במשמורתה ולכן היא זכאית לכל הקצבה בסך 1,200 ש"ח לחודש.

עוד היא טוענת שיש לה מכתב מביטוח לאומי המתייחס לטענתה זו ומצדיק אותה באומרו שהקצבה נועדה למי שהקטינים במשמורתו.

לסיכום: המערערת עותרת לביטולה של ההחלטה ומבקשת לקבוע שכל סכום הקצבה בסך 1,200 ש"ח לחודש יועבר אליה. ומלבד זאת ישלם האב 1,200 ש"ה נוספים למזונות הבת.

טענות התגובה המרכזיות של המשיב

לדברי המשיב, הנוהג המקובל בערכאות השונות, ובכללן בתי הדין, שבמקרה שיש קצבת תלויים ששני הצדדים זכאים לה אך רק אחד מבני הזוג מקבל – במקרה זה המערערת מקבלת – עליו לחלוק את מחצית הקצבה עם האחר, במקרה זה המשיב. מצורפת פסיקה של בית משפט.

עוד הוא טוען כי ההיגיון אומר שהמערערת לא תקבל את כל הקצבה מאחר שסכום המזונות שהיא מקבלת מגיע לסך 1,800 ש"ח לחודש הכולל מחצית מהקצבה וזהו סכום גדול יחסית לחייב אב שאינו עובד.

לסיכום: המשיב דורש לדחות את הערעור על הסף.

הכרעת בית הדין

לאחר שבית הדין שמע את טענות הצדדים ועיין בחומר שבתיקים מחליט בית הדין לדחות את הערעור.

נימוקינו

כפי שנקבע בתקנה קל"ה שבתקנות הדיון, בית הדין הגדול אינו מתערב בשיקול דעת בית הדין האזורי בפסיקותיו והחלטותיו אלא כאשר הוא רואה טעות הנראית לעין בשיקול הדעת. זאת לא מצאנו בהחלטת בית הדין מושא הערעור.

ברור שסך מצרפי של 1,800 ש"ח לחודש בעבור כלכלת ילד הוא סכום סביר ויותר, ובפרט כשאינו כולל חיוב מדור.

קצבת התלויים צריכה להיבחן בעיניים רציונליות ועל בית הדין להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות כל מקרה לגופו.

לזאת יש להוסיף שבהסכם הגירושין הסכימו הצדדים, המערערת והמשיב, לתשלום סך 1,200 ש"ח לחודש בעבור מזונות כל קטין ולמערערת הייתה אפשרות להתנות זאת בהעברת כל קצבת התלויים אליה. משלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה.

מלבד זאת יש לציין שבית הדין קבע שחובת המדור לבת אינה כלולה בסכום זה וככל שהמערערת תצטרך לשכור דירה יחויב המשיב בתשלום חלקי ויחסי של המדור וכך יגדל סכום המזונות.

בפסק דין שנתן בית דיננו לפני כשנה בתיק 1387299/1 במקרה דומה, כתבנו כדלהלן:

במועד ההסכם היה האב נכה וזכאי לקבל מהביטוח הלאומי תוספת תלויים עבור הילדים. לאחר הגירושין גם האם הוכרה כנכה וזכאית אף היא לקצבת תלויים, אלא שבפועל הביטוח הלאומי אינו משלם פעמיים את תוספת התלויים, ומשכך סכום הקצבה נשאר ללא שינוי. יש להוסיף כי הביטוח הלאומי משלם את קצבת התלויים לידי האם שהיא המשמורנית כאשר תשלום זה בוצע לידיה אף קודם שהוכרה כנכה.

ככלל על פי הפסיקה במקרה שהאב הוא הנכה והקצבה משולמת מכוחו מקזזים את סכום הקצבה מחיוב המזונות, כאשר ההיגיון בדבר פשוט, שהרי כל מטרת הקצבה היא כדי לעזור לנכה לפרנס את ילדיו. אלא שבמקרה זה שלפנינו אף האם נכה, כאמור, וטענתה הייתה כי יש לייחס אליה את תשלום הקצבה.

[…] ביקשנו מהצדדים לבקש הבהרות מהביטוח הלאומי אם יש לייחס את הקצבה לאם או לאב, ומשמצאנו כי ההבהרות שהוגשו אין בהן ממש – ניתנה החלטה ביום כ"ט בסיוון התשפ"ג (18.6.23) להפנות את השאלה ישירות למחלקה המשפטית בביטוח הלאומי.

נעשתה פנייה למחלקה המשפטית כאמור, אלא שבפועל בתשובת הביטוח הלאומי לא היה בה כדי להכריע בשאלה שלפנינו, ומשכך יש צורך במתן הכרעה לגופם של דברים.

עיקר הנקודה היא אם העובדה כי במקור ניתנה הקצבה בעבור נכותו של האב יש בה כדי לקבוע כי האם אינה זכאית לקבל קצבת תלויים שהרי הוא קדם, ומה שביטוח לאומי אינו נותן לה הוא בגלל שסכום הקצבה מוגבלת וניתנת רק להורה אחד, או שמא במקרה שבו נוצרה זכות לאם יש לחלק את הזכות כמתייחסת לשני ההורים.

ההיגיון הפשוט נותן כי התייחסות ביטוח לאומי היא שוויונית לאב ולאם וכך אין הבדל בתוספת התלויים בין שהאב נכה ובין שהאם נכה, כאשר נקודת ההנחה הבסיסית היא כי כל אחד מההורים תורם את חלקו לפרנסת הילדים, ואם הוא נכה ניתנת הקצבה כדי לעזור לו לפרנס את הילדים. לפי היגיון זה היה מקום לטעון כי אם שני ההורים נכים כי אז היה על הביטוח הלאומי לשלם פעמיים קצבה זו, אולם ביטוח לאומי אינו משלם מעבר ל'תקרה' מסוימת ועל כן הסכום אינו גדל במקרה שיש שני הורים נכים.

לפי זה נראה פשוט שבמקרה ששני ההורים נכים, כאשר הם התגרשו יש לחלק את ייחוס קצבת התלויים לשניהם בשווה, מאחר שהביטוח הלאומי מתייחס לשניהם כמפרנסים בפועל, ואין סיבה שביטוח לאומי יעזור לאחד יותר מהשני.

על פי האמור מכריעים כי במקרה שלפנינו יוכל האב לקזז מחיוב המזונות מחצית מקצבת התלויים המשולמת בפועל לידי האם.

ומינה לנידון דידן: בפועל קצבת תלויים ניתנת להורים המפרנסים, כעזרת המדינה על ידי הביטוח הלאומי לתמיכה למי שתלוי בהורה, ומכיוון שעל שני ההורים מוטל החיוב בפועל, לדאוג לרווחת הילדה – שורת הדין שהתמיכה אף בנידון דידן תהיה לשניהם בשווה. אין זה מעלה או מוריד אם קצבת התלויים נקבעה תחילה לאם כעזרה בגין מצבה הכלכלי או שניתנה לה רק בסוף, אחרי שבעבר ניתנה הקצבה בגין זכותו של האב. מה שהאם מקבלת את התמיכה בפועל הוא מפני שהיא המגדלת בפועל, ואף אם קצבת התלויים היא בגין האב במהותה היא עזרה לאב לקיים את חיובו לילדו. משכך: מחצית קצבת התלויים תופחת מחיוב המזונות שחויב האב ובפועל תשמש כחלק מחיובו במזונות, כשאת שאר הסכום ישלים הוא בתשלום ישיר לאם.

עם זאת, בית הדין לא השתכנע שהערעור מוגדר כערעור סרק שניתן לחייב בגינו בהוצאות משפט על פי כללי ההלכה שנפסקו בשולחן ערוך (חושן משפט סימן יד סעיף ה) ובנושאי כליו (שם).

מסקנות והוראות

לאור הנימוקים הנ"ל פוסק בית הדין:

א.         הערעור נדחה בהיעדר עילה מוצדקת להתערב במסקנות בית הדין האזורי.

ב.         אין צו להוצאות, ועל המזכירות להשיב את כספי הערבות למערערת בהתאם לנהלים.

ג.          בית הדין מורה על סגירת התיק.

ד.         פסק הדין מותר בפרסום.

ניתן ביום כ"ח בתשרי התשפ"ה (30.10.2024).

הרב שלמה שפירא                        הרב אברהם שינדלר                          הרב מימון נהרי עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני