פסק דין

בפנינו ערעור על החלטת כבוד ביה"ד הרבני האזורי ת"א מיום 20.12.2023, הקובע כי המשיבה תקבל את מלוא חלקה בדירה, ודוחה את טענת המערער לקבל את תמורת חלק האישה בדירה.

הצדדים נישאו ב….תשנ"ט, ומנישואין אלה נולדו שני ילדים, שניהם בגירים. הבת כבת 23, כבר נישאה, והבן, כבן 20, לומד בישיבה. הצדדים התגרשו בחודש אייר תשס"ח, כאשר בטרם התגרשו, נחתם בין הצדדים הסכם גירושין.

המשיבה תבעה גירושין בטענה שהמערער לוקה בנפשו. כחצי שנה לאחר שנישאו הבחינה בהתנהגות מוזרה ומצבי רוח מתחלפים, שכללו לעיתים אלימות מילולית, קניות מופרזות של בגדים (עבור עצמו). בנוסף הבחינה במרשמים רפואיים, כשהמערער מסרב לשתף את המשיבה, תוך הכחשה על נטילת התרופות.

לטענת המשיבה – כשנתיים לאחר החתונה החמיר מצבו של המערער. הוא טופל אצל ד"ר איבגי וד"ר ויצמן, המומחים במחלות נפש. הוא נטל תרופות, ובהן טגרטול וסייפרלקס, תרופות המיועדות לחולי מאניה דיפרסיה ונוגדות דיכאון. הוא היה נתון למצבי רוח, ושינה ממושכת לאורך שעות רבות ביום. את כל האמור סבלה המשיבה מבלי לידע את הוריה ומשפחתה. המשיבה הייתה המפרנסת העיקרית, ואף ניהלה את כל ענייני הבית.

באדר תשס"ו שהו הצדדים וילדיהם בביקור בארצות הברית אצל הורי המשיבה. הואיל ובהיותם בבית הוריה, לא טופל המערער בתרופות בהן טופל בישראל, אף שנטל את התרופות בהסתר ובהיחבא, לסירוגין ולא ברצף הנדרש. פועל יוצא – לא אכל ולא ישן כהרגלו, דיבר לעיתים שלא לעניין, ולעיתים תוך דמיונות. בהמשך המערער התמוטט נפשית, התהלך ללא בגדים, ואף ניסה להתאבד. המשיבה וחברים נוספים מנעו את התאבדותו. במשך כשבועיים אושפז בבית חולים, ובהמשך שכב בבית הורי המשיבה כחצי שנה, לאור האיסור שהטילו עליו הרופאים לטוס לארץ.

עם התייצבות מצבו, באלול תשס"ו, המערער טס לישראל לתקופת החגים. מכאן, לא יצר כל קשר עם אשתו וילדיו. הורי המערער הודיעו למשיבה שהמערער נשאר לטיפול בישראל. לאחר כשנה ויותר של חוסר תקשורת, בתאריך 7.5.2007, תבעה המשיבה גירושין בבית הדין הרבני האזורי אשדוד.

בין הצדדים התקיימו ארבעה דיונים.

בפרוטוקול הדיון הראשון טען ב"כ המשיבה שהמערער היה חולה בסכיזופרניה עוד קודם לנישואים, ועצם הקידושין הם מקח טעות. לעומתו, ב"כ המערער הכחיש כל עבר רפואי נפשי אצל האיש. בדיון זה ויתר הבעל על סודיות רפואית. החלטת ביה"ד בסיום הדיון הייתה שעל המערער להמציא את המסמכים הרפואיים מעברו, וכן ניתן צו לקופת החולים להמציאם. דבר זה לא בוצע (ככל הנראה).

בדיון שני הודה המערער שטופל נפשית ונטל תרופות קודם לאירוע בארה"ב, אך על שאלות רבות התחמק מלהשיב. גם אב המערער אישר שבנו טופל אצל פסיכיאטרים קודם החתונה.

בדיון השלישי המשיבה תארה את חייה עם המערער את מחלתו ואת אירוע התפרצות המחלה בארה"ב, המערער וב"כ לא סתרו את דבריה, אך בקשו שביה"ד יפסוק לשלום בית.

לאחר הדיון נעשה ניסיון גישור באמצעות כבוד הדיין הרה"ג משה אמסלם שליט"א, שכתב בכתב ידו עקרונות להסכם גירושין, כדלהלן: הצדדים יתגרשו. האישה מוותרת על כתובתה. האב יהיה פטור מתשלום מזונות הילדים. מחצית שכירות הדירה תהיה לטובת המזונות. אם תאושר לאב קצבת נכות היא תהיה לטובת המזונות. האב יהיה זכאי לראות את הילדים פעמיים בשנה. לא פורש היכן יתקיימו הביקורים. עלות הביקורים משכר הדירה. דירת הצדדים תימכר רק כאשר הילד הקטן יגיע לגיל 18, ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. חלקה של האישה בדירה ישמש ערבות לקיום הביקורים ולאי תביעת מזונות על ידי האישה, זאת באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר על חלקה של האישה בדירה, ייפוי הכוח יופקד בידי ביה"ד.

טרם הכנת הסכם הגירושין, וודאי טרם חתימתו, נחתם ע"י כבוד הדיין הרה"ג משה אמסלם שליט"א פסק דין (מתאריך 18.5.2008), ולפיו בית הדין מאשר את הסכם הגירושין שנערך בין הצדדים ביום 19.5.08 ונותן לו תוקף של פסק דין. נקבע שהצדדים יבואו לדיון ביום המחרת לסיום ההליך.

למחרת, בתאריך 19.5.2008, התקיים דיון בעניין המזונות בפני כבוד הדיין הרה"ג משה אמסלם שליט"א, המשיבה ביקשה מזונות לרבות הוצאות חינוך בסך כ-2,500 דולר עבור שני הילדים והיו עוד מחלוקות. לטענת המשיבה, ביה"ד התרה בה שאם לא ייחתם הסכם ויסודר הגט לאלתר, היא עלולה להישאר עגונה שנים רבות.

ב"כ המערער המציא לבי"ד קמא הסכם גירושין, שהתיימר להיות על פי "העקרונות להסכם גירושין" שנרשמו על ידי הדיין ביום האתמול. אולם הוא שונה מהם לחלוטין. לטענת המשיבה – היא נאלצה לחתום על ההסכם שהכין ב"כ המערער. לטענתה, נאמר לה שחתימתה על ההסכם אינה סוף פסוק, והעניינים עוד ידונו בפני בית הדין.

המשיבה חתמה בנסיבות המקרה על ההסכם בערבו של אותו יום. ההסכם אושר ע"י כבוד הדיין, סודר גט לאלתר ממש בשעות אחה"צ.

להבנת הנושא, נביא את הסעיפים הרלוונטיים, שעליהם התקיים הדיון בבי"ד קמא:

בסעיף 6 להסכם נכתבו המועדים בהם על האם להביא את הילדים לארץ. בכל חג פסח, בכל חג סוכות, משלשה ימים קודם החג, לבר מצוה – למשך שבועיים. המימון ייעשה ע"י האם.

סעיף נוסף המאפשר לאב לדבר כל יום עם הילדים:

7. האם תאפשר לאב לדבר עם הילדים בטלפון בכל עת סביר, ולא פחות מהמועדים הבאים:

7.1. בימים א'-ה' בין השעות 16:00-17:00 שעון ארה"ב.

7.2. ביום ו' בין השעות 07:30-08:30 שעון ארה"ב.

7.3. ביום א' במשך כל שעות היממה בשעות סבירות.

ובהמשך סעיף 8 וסעיף 9, מתייחס לסנקציות שיוטלו על האם על הפרות הביקורים:

8. להבטחת קיום ביקורי הילדים תחתום האם על יפוי כח בלתי חוזר לטובת עו"ד אהרן בניסטי (להלן "יפוי הכח") אשר יופקד בידיו הנאמנות של ביה"ד האזורי באשדוד, להעברת מחצית הדירה הרשומה על שמה ברחוב […] לידי האב ללא כל תמורה, וזאת במידה והילדים לא יגיעו לאחד מהביקורים הנ"ל, מכל סיבה שהיא, גם אם הילדים יסרבו להגיע לביקור וזאת עד הגיעם לגיל 13 שנים. ביה"ד ימסור את יפוי הכח לידי האב ו/או ב"כ מיד כשיוכח לו שהילדים לא הגיעו לביקור, וזאת מבלי שיהיה לביה"ד שיקול דעת לעכב את מסירת יפוי הכח. אין במסירת יפוי הכח כדי לפגוע בכל זכות הקיימת לאב לראות את הילדים ו/או לתבוע חזקה עליהם במידה ולא תקיים האם את הסדרי הביקורים. במקרים הקיצוניים הבאים בהם לא יגיעו הילדים לביקור: פטירת קרובים מדרגה ראשונה, מחלה פסיכולוגים של הילדים אשר תאושר בחו"ד על ידי רופא ישראלי, ינתן שיקול הדעת להכרעת ביה"ד בדיון שיקבע בנוכחות הצדדיםו/או ב"כ ו/או בהתאם לקביעת ביה"ד. אם יושמעו טענות על אלימות מצד האב כלפי הילדים או חוסר כשירות שתיקבע על ידי פסיכיאטר ישראלי, ינתן שיקול דעת לביה"ד להכריע בענין. למרות האמור לעיל, במידה והילדים יסרבו לראות את אביהם לאחר הגיעם לגיל 13 שנים ואילך, ינתן שיקול דעת לביה"ד להכריע בענין.

9. על כל ביקור ילדים אשר יבוטל ללא סיבה עפ"י הכרעת ביה"ד, תשלם האם פיצוי לאב בסך של 5,000$ דולר וזאת מעבר לתשלום סך הוצאות הנסיעה של הילדים. להבטחת תשלום זה ערב קרוב משפחתה של האב הרב ז' ת"ז […] על כל המשתמע מכך.

וכן בהמשך בסע' 31-33:

31. מחצית הדירה השייכת לאשה ו/או תמורתה, יהיו ערבים לקיום כל התחייבויות האם בהסכם זה במלואם. במידה ולא תקיים האם אחת מהתחייבויותיה בהסכם זה, יעביר ביה"ד מיד את יפוי הכח לידי האב ו/או ב"כ מיד כשיוכח לו הדבר, וזאת מבלי שיהיה לביה"ד שיקול דעת לעכב את מסירת יפוי הכח.

32. בהסכמת הצדדים, יטיל ביה"ד הרבני עיקול על מחצית הדירה השייכת לאשה, כדי להבטיח את קיום התחייבויות האשה בהסכם זה.

33. האם מתחייבת לא לתבוע את האב בכל הליך שהוא בכל ערכאה שהיא בארה"ב ולא להוציא צו עיכוב יציאה כנגדו לא בארה"ב ולא בישראל, וזאת בכל הקשור להסכם זה ו/או לילדים. במידה ותפר האם סעיף זה, תשלם היא לאב סכום של מיליון דולר ארה"ב – 1,000,000 $ דולר, כדמי נזק מוערכים וקבועים מראש, וכן שכ"ט עו"ד בסך של מיליון דולר ארה"ב – 1,000,000 $ דולר.

רק להבין את גודל הסכומים, שהם אסמכתא גמורה, וברור לכל בר דעת שלא הייתה כל כוונה שמאן דהו יתחייב סכום של מיליון דולר למערער, וסכום דומה לבא כוחו – שכר טרחה נאה ומכובד ביותר!

מדובר בסעיפים דרקוניים, בלשון עדינה!

בי"ד קמא בהכרעת הדין, מקבל את טענות המשיבה, בשתי נקודות המחלוקת:

1. היות והמערער חולה במחלת נפש עם הנישואין ואף קודם לכן.

2. האישה נאלצה לחתום על הסכם הגירושין המקפח והעושק, וזאת ע"מ לקבל את הגט.

בי"ד קמא דוחה לחלוטין את גרסת המערער שההסכם נחתם על ידי האישה ברצון חפשי ובלב שלם. בי"ד קמא מנמק באריכות את הטעם שמקבל את עמדת המשיבה.

הסכם של עושק ועוול

בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל מונה את העושק והעוול שבהסכם הגירושין, עליו נאלצה המשיבה לחתום:

"הסכם הגירושין הוא הסכם חריג מאד, מקפח ועושק את האישה באופן קיצוני ביותר. להלן ארשום חלק מהעוולות שבהסכם הגירושין.

העוולות נמנו גם ב"ריכוז התביעות הפתוחות" שהגישה האישה בתאריך 21.6.22 מזהה 375 וביחוד ובפרוטרוט בנספח ג' עמ' 49-51, וראה עוד בתיק מוצגים שהגישה האישה ביום 31.8.22 מזהה 391 בעמ' 19-21.

א. בסעיפים 4-6 להסכם נקבע כי הילדים יישארו בהחזקת האם והיא תגדל אותם בארה"ב. אולם האם היא המתחייבת להביא את הילדים לביקורים בישראל, והאב רשאי – דוק רשאי ולא חייב – לראותם. מועדי הבאת הילדים: בכל חג פסח שלשה ימים לפני החג ושלשה ימים לאחריו. בחג הסוכות שלשה ימים לפניו ושלשה ימים לאחר שמחת תורה. לבקשת האב ניתן יהיה להחליף ביקור חודש תשרי בביקור של 14 יום במחציתו השנייה של חודש אב. לבר המצווה של הבן מחויבת האישה להביא את הילדים לישראל למשך 16 יום. מימון הגעת הילדים לישראל והשבתם לארה"ב כולל כל הכרוך בכך יהיה על האם.

העוול בסעיפים אלו בולט ובוטה. הסדרי הראיה הם חובה על האם, תוך השקעת משאבים כספיים אדירים, ועל חשבון חייה וחיי משפחתה החדשה. אולם האב רק "רשאי" להיפגש עם הילדים בזמנים אלו. מה שגרם בפועל לפגיעה בילדים, הן בהיותם קטנים ורכים, והן בהיותם גדולים, כאשר חשו בחוסר העניין של האב בהם. תנאי זה גרם שהאם נדרשה להיות זמינה בישראל כדי להיות עם הילדים בזמן שאינם עם האב.

גם היקף זמני השהות אינו צודק, אינו מקובל, ואינו הגיוני. כי כאמור האם מתחייבת להביא את הילדים פעמיים כל שנה, כל פעם למשך כשבועיים, באופן שלא תוכל היא ולא יוכלו הילדים אף פעם לחוג מועדים אלו באופן סביר עם משפחתה-משפחתם החדשה. כמו כן מנגנון זה מחייב את האם לטוס עם כל משפחתה לפחות פעמיים בשנה לישראל, לשכור מקום לשהות בו כחודש, כל זה כדי שהאב יוכל להיפגש עם ילדיו פעם או פעמיים.

גם בביקורים בארה"ב כפי שנקבעו בסעיף 6.6 להסכם הגירושין האב רשאי ולא חייב להיפגש עם הילדים בזמנים שנקבעו, כאשר האישה מממנת את הנסיעות שלו לארה"ב. רשות זו נוצלה על ידי האיש, והוא כמעט לא נפגש עם הילדים, אבל נהנה מטיול לחו"ל על חשבון האישה. כל זאת בעת שהאיש-האב לא משלם אף שקל אחד למזונות ילדיו, בעוד הוא נוטל לעצמו מחצית מהדירה שמומנה ברובה מכספי הורי האישה !!!

ב. בסעיף 7 להסכם הגירושין מחויבת האם להיות זמינה לקשר טלפוני של הילדים עם אביהם לאורך שעה שלמה וקבועה כל יום וכן לאורך כל יום ראשון. כך יכל האב להפריע את שגרת חייה של האישה ואת של הילדים, בהיותם מחויבים להיות מוכנים ומזומנים לאורך כל יום ראשון לשיחת טלפון.

ג. בסעיף 8 נקבעה סנקציה כנגד האם כי במידה ולא יתקיים אחד מהסדרי הראיה עם האב כפי שנקבע בהסכם, יועבר חלקה של האישה בדירה, שבעיקרה מימנו הוריה לבעלות האיש. חמור יותר, התניה זו כוללת גם סירוב הילדים לקיים את הסדרי הראיה כל עוד לא הגיעו לגיל 13, ולא משנה מדוע אינם רוצים. כך יכל האב לגרום לכך שהילדים הרכים לא ירצו לפגוש אותו וכך ירוויח את כל הדירה.

ד. כך למעשה נקבעו שתי סנקציות על האם בשל אי קיום ביקור אחד. גם נטילת כל חלקה של האם בדירה, וגם קנס של 5,000 ש"ח דולר. כך יכול האב לפעול שהילדים לא ירצו לבוא אליו, הוא יקבל את חלקה של האישה בדירה, ובנוסף יקבל הכנסה שוטפת של 5,000 דולר.

ה. בסעיף 11 נקבע ששם משפחת הילדים בתעודות הזהות ובדרכונים יהיה א'. בפועל האיש ניצל סעיף זה כדי לגרום נזק לאישה ולילדים. הוא התנגד לרישום הילדים בביטוח לאומי בארה"ב בשם נעוריה של המבקשת, מה שהיה מאפשר לה לקבל תשלום עבורם.

ו. ודאי חמור הדבר ביותר כאשר מדובר באב שאינו משלם מזונות.

ז. בסעיף 13 נאמר כי הצדדים חישבו והעריכו את עלות מזונות הילדים וכו', דבר שברור שלא נעשה.

ח. בסעיף 14 נקבע כי "האב שילם מראש במעמד חתימת הסכם זה את כל מזונות הילדים הנ"ל עד הגיעם לגיל 18 שנה". כלומר האב פטר עצמו מראש מתשלום כל פרוטה למזונות הילדים, זאת בלא לשלם אגורה עבור מזונותיהם.

ט. בסעיף 16 נקבע כי אם תוגש תביעה למזונות הילדים, יעביר מיד ביה"ד את ייפוי הכוח ליד הבעל לצורך העברת חלקה של האישה על שם האב, זאת מבלי שיהיה לביה"ד שיקול דעת לעכב את מסירת ייפוי הכוח.

י. בסעיף 17 מתחייבת האישה בסך 100,000$ כשכר טרחת עו"ד קבוע ומסכם מראש. ודאי שסכום עתק זה כסנקציה כנגד תביעת מזונות אינו הוגן.

יא. בסעיף 18 נקבע כי הדירה, (שנרכשה ברובה על ידי משפחת האישה), תחולק רק לאחר הגיע הבן הקטין לגיל 18 שנה. ובמשך זמן זה מה יהיה? כאן בא סעיף 19 המורה כי האיש ישכיר לבדו את הדירה והוא שיעביר לאישה מחצית מדמי השכירות. ברם אם הדירה לא תושכר, לא תהיה האם זכאית לקבל שכר עבור חלקה בדירה.

יב. בסעיף 21 נקבע כי האב ורק הוא יהיה רשאי למכור את הדירה בכל עת שיחפוץ, ואז הוא יקבל את מחצית התמורה הדירה, והמחצית השנייה השייכת לאישה תופקד בנאמנות להבטחת התחייבויות של האישה בהסכם.

יג. כל תכולת הדירה הנמצאת בעת חתימת ההסכם תהיה שייכת לאב.

יד. בסעיף 24 נקבע כי האישה תחזיר לאבא מתנות החתונה ונמנו 11 פריטים יקרי ערך. ומה עם מתנות החתונה שנתנה האישה לאיש? על כך נקבע בהסכם כי האב כבר החזיר אותם לאישה ונמנו 5 פריטים בלבד.

טו. בסעיף 30 מוותרת האישה על כתובתה ותוספת כתובתה. זאת ללא כל נימוק או הסבר.

טז. עוד עוולות רבות מנתה האישה במקורות שצוינו לעיל בפסקה המתחילה "הסכם הגירושין הוא הסכם חריג מאד", ודי בזה.

ההסכם בבחינת דברי תימה

הסכם הגירושין הוא הסכם תמוה מאד, מוטה באופן קיצוני לטובת צד האיש, ומקפח מאוד מאוד את האישה. אין לראותו כלל כהסכם גירושין. ההסכם הוא חוזה מתנה, ויתור וכניעה. כיון שנוקטים אנו שהוא הסכם שאינו הוגן בעליל, ונחתם על ידי האישה תחת לחץ ואילוץ, הרי שהוא בטל מעיקרו. זאת במיוחד שאין האישה מקבלת דבר תמורת הוויתורים זולתי הגט, אותו היה מגיע לה בלאו הכי לקבל."

בי"ד קמא בהחלטתו הנ"ל קובע שהסכם הגירושין בטל, מפני שהוא הסכם של ויתור וכניעה, שנחתם תחת אילוץ ופחד שהמערער יותיר את המשיבה בעגינותה.

בי"ד קמא מביא מקורות לביטול הסכם גירושין שהוא עושק וכו'.

לא הוכח שהאישה הפרה את ההסכם

בנוסף העלה בי"ד קמא, שההליך של אשור ההסכם היה פגום, לא נעשה בו קנין, ובעיקר – לא הוכח כלל שהמשיבה הפרה את ההסכם. וכך כותב בי"ד קמא בהחלטתו, על כך שהמשיבה לא הפרה את ההסכם:

"אפילו אם תמצי לומר שההסכם אינו מקפח, ואפילו תמצא לומר שהסכם מקפח הינו בר תוקף, ואפילו תמצא לומר שההסכם אושר כדת כדין וכחוק, ואפילו תמצא לומר שהאיש לא הפר את ההסכם כלל, יש לפסוק שאין לעכב את כספה-חלקה של האישה בדירה. זאת מפני שלא הוכח ולא נקבע מעולם על ידי בתי הדין שדנו בתיק קודם לנו, שהאישה הפרה את הסכם הגירושין.

האישה הגישה כמה וכמה מכתבים של רבנים דיינים ומחנכים המנויים להלן שכולם תומכים בהחלט ובוודאות בגירסת האישה, כי עשתה כל שלאל ידה כדי לקיים הסדרי ראיה בין האב לילדיו, וכי דווקא האב הוא שהתנכר אליהם. מכתבים אלו כולם משנת תשע"א, היינו לפני כשתים עשרה שנה, ולא הוכנו לצורך ההליכים הממוניים בעת הזו. המכתבים בארוכה ומפורטים מאד, ולא הבאנו להלן אלא מקצת שבמקצת. כל אלו מצויים ב"השלמת מסמכים וטיעונים" שהגישה האישה ביום 9.8.22 מזהה 391 עמ' 250-259.

א. הרב ו', דומ"ץ ב…., מאלול תשע"א, מתאר את מצוקתם הקשה של הילדים בהעדר אב, ואת פריחתם לאחר נישואי האישה עם הבעל השני. הוא מפרט בפסקה המתחילה "עוד דבר מיוחד", את המאמץ המיוחד וההשקעה הרבה מצד הבעל השני לקרב את הילדים דווקא לאביהם הטבעי הביולוגי, למרות סירובם.

ב. מכתבו של הרב ר', דומ"ץ ב…, נביא מעט ומקצת ממנו:

"נסיתי במשך החדשים האחרונים למצוא מסילות בלב האב ולפתוח איתו ערוץ הידברות ולמסור לו שצד האישה בעצה אחת אתו וכל חפצם היא לנסות למצוא פתרון טוב ובריא וכו', אבל לצערי נתקלתי בחוסר רצון שיתוף פעולה מצד האב וכו'.

ג. הרב פ', ראש כולל ….., במכתב מאייר תשע"א, כותב בהערכה רבה על האם ועל בעלה השני המשמש כאב רחום לילדים. הרב כותב דברים קשים מאד על האב הביולוגי:

"לא יאומן כי יסופר כי אביהם יולדם מבקש לגזול ממונם, ובמקום לסייע בידם כרחם אב על בנים, מתאכזר כעורב רחמנא ליצלן וכו' לשבור את מטה לחמם ולגזול את כספם באמתלאות שונות".

ד. הרב פ"מ, אב"ד ב… , במכתב מאייר תשע"א, גומר את ההלל על האישה ובעלה השני. ומבקר את האב הביולוגי:

"אביהם יולדם, במקום לעשות צעדים בונים להתקרב אליהם, רח"ל נתקיים בו הפסוק ואכלתם בשר בניכם ובנותיכם, שרוצה לאכול מהם את פת לחמם ולעשוק מהם את עתידם".

ובהמשך בפניה לביה"ד:

"עשו כל שביכולתכם ועזרו לילדים אלו שעברו מספיק במחיצתו שהשפיע עליהם לרעה רח"ל… ותשפיעו לטובה על ר'… שיחזור בו".

ה. הרב י"מ, מנהל רוחני בישיבת …, במכתב מאייר תשע"א, כותב:

"מהיות והייתי מעורב בנושא מקרוב, ושוחחתי ארוכות עם הצדדים וביקרתיו בבית החולים וכו', ובמיוחד אחרי המשבר (שעבר על האיש בארה"ב), כשסעדה (האישה) אותו ודאגה לכל מחסורו, וכששאלתיה איך יש בידה כוחות כל כך להעניק לו אע"פ שיודעת שלא תמשיך את חייה עמו, השיבה לי שאין כאן אחר שידאג לו וכו' וכו'. ואינני מתפלא על העזתו לקחת מילדיו את פת לחמם והנדוניא לחתונתם, כי מאז הכרתיו היה מנותק מהם רגשית ונפשית, וגם היא סבלה רבות מכך. חי לעצמו מופנם בתוך עצמו, ואינו מעניק לזולתו".

בנוסף, הגישה האישה ארבעה מכתבים מאת העובדת הסוציאלית גב' מ"א, שטפלה במשפחה בארה"ב ואף הם מפורטים ביותר ותומכים בגרסת האישה לחלוטין. המכתבים הם משנת תשס"ט, בעת התרחשות האירועים מראשיתם, הוגשו ע"י האישה ב"השלמת מסמכים וטיעונים" הנ"ל עמודים 247-270.

א. מכתב מיום ט' תמוז תשס"ט (1.6.09) מתאר באריכות רבה על פני ששה עמודים את ניסיונותיה הרבים והכנים של האמא, במשך חמישה מפגשים בחודשים יוני-יולי 2009, ליצירת קשרים ומפגשים של הילדים עם אביהם, את התנגדותם הנחרצת של הילדים, ואת חוסר הבנתו ורגישותו של האב כלפיהם.

ב. במכתב נוסף משנת תשס"ט מדברת על הצורך במנגנון של יצירת קשר.

ג. מכתב שלישי מיום ט"ז תמוז תשס"ט (7.7.2009): "מכתב זה הוא בתגובה למכתב של היועץ המשפטי (כלומר עורך הדין) של מר א'. אני חייבת לומר שהזדעזעתי וגם רפו ידי למקרא הדו"ח. הזדעזעתי בגלל השקרים המוחלטים, והתייאשתי, כי במקרה פחות טוב, יש לאב כושר שיפוט גרוע, או שמא מסקנתו נבעה מהיווצרות ראייה פסיכוטית […] אומר שגב' א' השקיעה זמן וכסף עבור הילדים תוך הבעת מטרתה להניח בסיס איתן" (למפגשים עם האב). "ניסיתי להסביר למר א' מדוע התנהגותו במהלך ביקור ילדיו בישראל בספטמבר 2008 הייתה טראומטית להם, כדי שיבין ויגלה אמפטיה כלפיהם. הוא לא יכול היה לקבל עובדה זו, ואפילו חשב שלהכריח את בתו להיות עמו זה רעיון לא רע. הוא התווכח והגיב בשלילה להדרכתי המקצועית. בכנות אומר שהופתעתי מהסכמת האם לביקורים אלה לפני שנעשתה הערכה פסיכיאטרית לאב, אבל היא לא הייתה באותה דעה. הערכה פסיכיאטרית זו הותנתה למעשה על ידי בית הדין". "סעיפים 17 ו20 הם שקרים מוחלטים, וכל המוסיף גורע".

הבאתי מקצת שבמקצת ממכתב הכולל ארבעה עמודים.

ד. מכתב מיום י"ד כסלו תש"ע (1.12.09) שמוען לגב' ב"ס:

"הזוג א' מטופלים בטראומה שעברו. הם נמצאים בטיפול מתמשך והראו שיפור מסוים. הם עדיין לא מוכנים לנסוע לישראל. נסיעות בשלב זה רק יוסיפו לילדים טראומה ויעכבו את תהליך ההחלמה שלהם". "למרבה הצער רק האב יכול לפתח את הקשר עם הילדים. המטפל לא יכול לעשות את זה בשבילו".

ה. אפנה גם לחוות דעת של היועצת החינוכית של מוסד החינוך בו למדו הילדים. קטעים עיקריים ממנה הובאו על ידי האישה ב19.7.22 מזהה 384 סעיף ד' עמודים 10-11.

ועל פי כל הנ"ל מסקנת בית דין קמא:

עיינתי היטב בכל החומר שהגיש הבעל בפנינו, ולא מצאתי שמץ מענה לטענות האישה. ודאי לא ראיה להחלטה של כל מי מההרכבים שדנו בתיק כי האישה הפרה את הסכם הגירושין."

ובהמשך הובא מהחלטות של ההרכבים שדנו בתיק, שמהן עולה בברור כעמדת המשיבה, שהיו כמה וכמה חששות ומניעות לקיומם של הסדרי ראיה נורמטיביים בין האב לילדים.

ומסקנת בי"ד קמא:

"לנוכח כל האמור פוסק ביה"ד כי יש להעביר לאישה את כל יתרת הסכום ממכירת הדירה המצויה בקופת בית הדין".

עד כאן דברי ב"ד קמא.

דיון והכרעה

שמענו באריכות את טענות ב"כ הצדדים, ועיינו בחומר הרב שצורף לתיק, ובתיק בי"ד קמא.

טענת ב"כ המערער שלבי"ד קמא אין סמכות לבטל את אישור ההסכם – אינה נכונה.

בהתאם לתקנה עא לתקנות הדיון, הרי שהרכבו הנוכחי של ביה"ד, נכנס בנעליהם של ההרכבים הקודמים, וכשם שכל בי"ד יכול לדון בסתירת דין, בהתאם לתקנה קכח ולהלן, כך גם ההרכב החדש שבא במקומם של ההרכבים הקודמים, יכול לבוא ולדון מחדש בפסה"ד. סמכויות ההרכב של אשדוד, וכן של ההרכבים האחרים שדנו בתיק, הועברו להרכב הנוכחי בביה"ד בת"א בראשות אבה"ד הרה"ג אבירן יצחק הלוי שליט"א.

נוסיף ונאמר – מדובר בהסכם דרקוני ממדרגה ראשונה! עסקינן בבעל שמן הדין היה לכופו לתת גט, אף במאסר, ולא היה צריך לאפשר לו לנהל מו"מ ולהתנות תנאים. אלא מאי? בתי הדין מסיבות מובנות מעדיפים הגעה להסכם מאשר להגיע למצבים של כפייה בגט. כל זה כאשר מדובר בוויתורים סבירים, אולם סעיפי הסנקציות הדרקוניים, אין להם כל מקום.

גם אם נקבל את סעיפי ההסכם ולא נבטל אותו, חייבים לבאר ולומר שכוונת הצדדים לא הייתה להעשיר את המערער, אלא לתת לביה"ד את הכלים לכוף את המשיבה למלא אחר הוראות ההסכם. אמנם היו אלה כלים שאין להם כל פרופורציה, אך נניח לזה כעת.

הבאנו פעמים רבות את דברי רבינו ירוחם במישרים (נתיב כג חלק י'), שדן בענין התחייבות למועד גביית הכתובה, דאף אם הלשון ברורה שיכולה לגבות בחייו, כוונתו ברורה שלא הייתה בדעתו שתגבה האישה כתובתה בעודו בחיים, וז"ל:

"כתב הרשב"א בתשובה, כי אע"פ שכתב לה במתנה לחוד שתגבה האישה בין בחייו ובין במותו, ודאי יראה שאין נזקקין לדינא, ואין מגבין אותה בחיי הבעל כלל, דלא כתב לה רק להיות קיום וחיזוק, שלא יוציאנה כאחת הקלות, ושתבטח נפשה בו, לא שיכתוב לה היום ותגבה למחר. וכלל גדול בידינו, בכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו, שאין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה לבד, וראיה, דעל מנת שאראך מאתיים זוז (קידושין ס,א), דלא נתכוונה זאת אלא להראות משלו."

 מבואר ברבינו ירוחם דכוונתו מכרעת את הפרשנות המילולית, וכמו שמצאנו באיש המקדש בתנאי "על מנת שאראך מאתיים זוז", שע"פ הפרשנות הפשוטה יכול להראות לה מאתיים זוז של אחרים, מ"מ אזלינן בתר כוונתה, שרוצה שיראה לה משלו, וכדאיתא בגמ' שם (ס,ב). וכ"פ המחבר בחו"מ סא,טז:

"יש מי שאומר, שתנאי שאדם מתנה עם חבירו, אין הולכים אחר הלשון הכתוב בו, אלא אחר הכוונה."

והוא הדין להתחייבויות שמתחייב אדם כלפי חברו, שאין ללכת אחר הלשון אלא אחר הכוונה. אין דין זה מתייחס דווקא לתנאים שהותנו בתנאי על מנת וכד', אלא לכלל התחייבויות הנעשות בין בני אדם, וכנידון רבינו ירוחם. וכן נראה מדברי הגר"א בביאוריו לחו"מ (סא,לט), שציין לשו"ע חו"מ מג, כח לעניין פירוש זמן השטר.

דאף דקיי"ל יד בעל השטר על התחתונה, היינו כאשר אין אומדנא בכוונת המתחייב, ואף שאין הפירושים שקולים, מ"מ כיון שאין אומדנא בדעת המתחייב, דהשטר סובל שני הפירושים, מפרשים השטר לפי חזקת הממון. אך כאשר ניכרת כוונת המתחייב או כוונת הצדדים בשטר, בזה הכוונה היא המכרעת את הפרשנות.

ונידון רבינו ירוחם הוא באופן שיש לפנינו שני אופנים: האחד ע"פ לשון השטר והשני ע"פ הכוונה, דיש לילך אחר הכוונה ולא אחר הלשון. ועיין בנחל יצחק סא, ג שהאריך בביאור דברי רבינו ירוחם, ונראה דדין זה נגזר מהא דמהני אומדנא דמוכח, וע"כ דוקא במקום שיש אומדנא דמוכח, אזלינן בתר הכוונה (עיי"ש בענף ג' ד"ה ולפ"ז). ועיין עוד בפד"ר כרך ט' עמ' 23: "כאשר לפנינו ענין שמגלה לנו בצורה ברורה ביותר שהשטר טומן בחובו כוונה אחרת", בכגון זה יש לדון בתר הכוונה. והא דבעינן כוונה ברורה יש לפרש בשני אופנים, או דכיון שהלשון סותר לכוונה ויש לדון בתר הכוונה, בעינן שהכוונה ברורה. וכן כל היכא שאין הכוונה ברורה, אמרינן דיד בעל השטר על התחתונה.

כך גם בנדו"ד יש לפרש שכוונת הצדדים הייתה לתת לביה"ד את הכלים לכוף את האם לקיום זמני השהות. כלים אלה לא הופעלו מעולם ע"י כל הרכבי ביה"ד שדנו בתיק, מן הסתם לאחר שהתרשמו שהמניעה לקיום זמני השהות נובע מהמערער ולא מהאם. בכל אופן, הכלים – הסנקציות, היו (גם אם לא נבטלם) יפים לשעתם – כאשר הילדים היו מתחת לגיל 18, שהאב בא לבי"ד ובקש לאכוף את האם ולדונה על הפרת זמני השהות. בפועל, אף הרכב לא דן ולא חייב את האם, לא פסק שהאם היא זו שאשמה בהפרת זמני השהות, ובכל מקרה לא הפעיל את הסנקציות הקבועות בהסכם.

הפניה להפעלת הסנקציות, לאחר שעבר זמנן, לאחר שהילדים גדלו, כאשר האב לא בא לביה"ד בבקשה להפעיל את הסנקציות ע"מ לשהות עם הילדים (בהיותם בגירים), אלא מתוך מגמה "להכות באם". האם ביה"ד יתן ידו לכך? לא רק שאין זו כוונת ההסכם, אלא הוספת חטא על פשע! המערער היה צריך ליתן למשיבה גט ללא כל תנאי ומיד, ולא להתנות כל תנאי, ודאי לא תנאים דרקוניים, וכעת לאחר שלא עשה את המוטל עליו, הוא בא ורוצה להכות באם שנית!

ביה"ד התרשם שהמערער לא מבין לחלוטין את מעשיו, וייתכן שהוא מנוהל ע"י אחרים. יחד עם זאת, אנו רואים בחומרה את הניסיון לנשל את האם מכספה, על לא עוול. מדובר באישה שהשיאו אותה עם בעל שלקה בנפשו עוד קודם הנישואין, עמלה וגידלה את ילדיה/ילדיהם, עם כל הקשיים, והוא אינו מניח לה לחיות את חייה.

טענות האב שכיום מפריעים לו לראות את הילדים, נשמעות מופרכות. שאלנו את האב, מדוע לא ניגש לבית הדין הקהילתי? התשובה הייתה – לא מכיר אותו. אב שכל כך משתוקק לראות את בנו, יכול לעשות זאת בלא הפרעה. הוא יכול למצוא את הדרך – רק ירצה. איש ממשפחת האם לא נמצא כאן בארץ להפריע לו. נראה שהוא עצמו לא מתעניין בילדיו, ויותר מגלה ענין (הוא או אלו המנהלים אותו) בהליכים המשפטיים, ושמא אולי, בכסף כזה או אחר.

לאור כל האמור קובע בית הדין כדלהלן:

1. ביה"ד דוחה את הערעור.

2. מחייבים את המערער לשלם למשיבה סכום של 10,000 ש"ח עבור הוצאות משפט.

המזכירות תעביר למשיבה את סכום הערובה שהפקיד המערער.

3. בית הדין סוגר את התיק.

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום א' בתמוז התשפ"ד (07/07/2024).

הרב שלמה שפירא                           הרב ציון לוז-אילוז                           הרב צבי בן יעקב

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה