חלוקת רכוש בגירושין

סלע מחלוקת נפוץ בעת גירושין בין בני זוג הינו חלוקת רכוש על אף שכביכול הנושא אמור להיות פשוט: חלוקה שוויונית ואיזון משאבים וזאת על פי חוק יחסי ממון והלכת השיתוף אשר קובע הסדרי חלוקת רכוש בין בני זוג, עליו אפרט בהמשך . בפועל, מעורבים גם רגשות ומחלוקות שאינן פתורות וישנם סוגים שונים של נכסים אותם צריך לחלוק כגון: דירה, רכב, חשבונות בנק, לעיתים עסק משפחתי ועוד. חלוקת רכוש בגירושין מורכבת וכוללת סוגיות הלכתיות ומשפטיות רבות ובמיוחד כשמדובר על חלוקת רכוש בגירושין עם ילדים

איך מתבצעת חלוקת רכוש בין בני זוג במקרה של גירושין? האם חלוקת רכוש בבית הדין הרבני שונה מחלוקת הרכוש מבית המשפט? האם מדובר בחלוקה שווה "חצי חצי" או שאפשר להוציא את אחד הצדדים ללא רכוש כלל? האם ישנם חריגים לכלל חלוקת הרכוש השוויונית? האם מבצעים היום חלוקת רכוש לפי ההלכה? אילו נכסים נכללים במסגרת חלוקת הרכוש? במאמר שלפניכם נעמוד על ההיבטים השונים בחלוקת רכוש משותף.

מקורות משפטיים לחלוקת רכוש

יש לציין כי ההסדר הרכושי המפורט בחוק יחסי ממון הינו רלוונטי רק לזוגות שנישאו לאחר שנת 1974. אולם זוגות שנישאו לפני שנת 1974 – המשטר הרכושי החל עליהם הינו הלכת שיתוף – כלומר מאחר ועד שנת 1974 לא היה את חוק יחסי ממון, הרי שבתי המשפט יצרו פסיקה מחייבת הנקראת "הלכת השיתוף" הקובעת שבני זוג החיים בשלום ומקיימים מאמץ כלכלי משותף, חזקה היא כי כוונתם שכל מה שצברו במשך נישואיהם יתחלק חצי חצי ביניהם. הסדר זה רלוונטי בנוסף לזוגות "ידועים בציבור" שחוק יחסי ממון לא חל עליהם. ישנם הבדלים בין הלכת השיתוף לבין החוק  כגון בהיקף הנכסים שחל עליהם הלכת השיתוף ועוד.

אולם בזוגות שנישאו לאחר שנת 1974 – חל עליהם חוק יחסי ממון כפי שתיארנו לעיל הקובע חלוקה שווה בין הצדדים. המטרה בחקיקת החוק, לקבוע מנגנון פשוט ולבצע חלוקת רכוש ללא ריבים או במינימום ריבים לאור הסדר ברור של חלוקה חצי חצי.

חוק זה קובע למעשה שכל עוד הצדדים לא עשו הסכם ממון מראש טרם נישואיהם וקבעו בו את אופן חלוקת הרכוש הרצויה על שניהם – הרי שההסדר שיקבע זהו ההסדר שבחוק והוא למעשה החלוקה השוויונית. החוק למעשה קובע שמלבד נכסים שניתנו לאחד מהצדדים בירושה, מתנה או שהוחרג בהסכם ממון – הרי שכלל הנכסים והכספים שנצברו במשך החיים המשותפים מתחלקים שווה בשווה.

הליך גירושין וחלוקת רכוש

במידה ובני הזוג החליטו כי הם מתגרשים, חלק בלתי נפרד מהגירושין הינו למעשה חלוקת הרכוש שצברו בני הזוג במשך שנות נישואיהם. תביעת חלוקת רכוש ניתן להגיש הן לבית הדין הרבני במסגרת כריכה יחד עם תביעת הגירושין והן לבית המשפט לענייני משפחה במסגרת תביעה יחידנית ללא תביעת גירושין (הסמכות בענייני גירושין נתונה באופן בלעדי לבית הדין הרבני). פתיחת תיק חלוקת רכוש כרוכה בתשלום אגרה לערכאה השיפוטית.

חלוקת רכוש – החוק

ראשית צריך לדעת שהחוק הבסיסי על פיו פועלים הן בתי הדין הרבניים והן בתי המשפט לענייני משפחה, הינו

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973

חוק זה מסדיר את אופן החלוקה של הרכוש שנצבר בין הצדדים במשך נישואיהם וקובע את הסדר "איזון המשאבים" – מלשון לאזן ולהשוות את כלל המשאבים, קרי כספים ונכסים, שנצברו במהלך הנישואין. למעשה אופן החלוקה הקבועה לפי סעיף 5(א) לחוק הינה שכלל הנכסים או הכספים שצברו הצדדים במשך נישואיהם, מתחלקים באופן שוויוני בין הצדדים – חלוקה שווה של מחצה על מחצה. לדוגמא בזוג הנשוי 30 שנים, והבעל צבר כספים בקרנות פנסיה, קרנות השתלמות, חשבונות בנק, עושים חשבון כמה כספים נצברו בכלל הקופות, מיום הנישואין ועד למועד הקרע (נרחיב עליו להלן), והאישה זכאית למחצית מהזכויות שנצברו על שם הבעל. כנ"ל להפך – עושים חשבון כמה האישה צברה במשך השנים בחשבונות בנק, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות – ומזכים את הבעל במחצית הזכויות שנצברו.

במילים אחרות -נקודת המוצא הינה – חצי חצי בכלל הרכוש שנצבר במשך הנישואין.

חלוקת רכוש בבית הדין הרבני – חצי חצי

חלוקת רכוש לפי ההלכה, שונה מהחלוקה שקבועה לפי החוק. אמנם לאחר בג"ץ בבלי ( בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2) 221 1994 ) נקבע שגם בתי הדין הרבניים מחויבים לדון לפי חוק יחסי ממון ולפי כלל הפסיקה האזרחית בסוגיות רכושיות, ומאז ועד היום, בית הדין הרבניים פוסקים בחלוקת רכוש לפי החוק – קרי חלוקה שוויונית בין בני הזוג "חצי חצי" בכלל הרכוש גם בבית דין הרבני. כך שלמעשה אין הבדל עקרוני בחלוקת הרכוש בין בית הדין הרבני לבין בתי המשפט.

בתי הדין נימקו את קביעתם לדון ברכוש לפי החוק, שמאחר וכך המנהג במדינה במשך שנים, אם כך כל מי שמתחתן במדינה "על דעת המנהג" מתחתן, וכולם יודעים ומבינים שחלוקת הרכוש היא "חצי חצי" לפי החוק ולכן גם לפי ההלכה מאחר ועל דעת זה נישאו, אין מניעה הלכתית לדון לצדדים לפי החוק. או לחילופין מהטעם של "דינא דמלכותא דינא" – מה שחוקק ע"י הכנסת, יש לו דין של הלכה. יש לציין, כי ישנם עדיין מספר הרכבי בתי דין, שנוהגים להורות לצדדים "לקבל קניין " – לבצע פעולה הלכתית שלמעשה מחזקת את הסכמת הצדדים לדון לפי החוק ולאפשר לבית הדין לפסוק לפי חוק יחסי ממון ולא לפי ההלכה.

האם ישנם יתרונות בחלוקת רכוש בבית הדין הרבני ?

ניתן למנות מספר יתרונות בחלוקת רכוש בבית הדין הרבני מאשר בית המשפט. הדיונים בבית הדין הינם בד"כ בתדירות גבוהה יותר ובסמיכות מאשר בתי המשפט ( בבית הדין נקבע דיון כל חודשיים שלושה לעומת בתי המשפט כל חצי שנה והלאה). כמו כן, אגרות בתי הדין נמוכות יותר בכל הנוגע לאגרות בגין הגשת תביעות ופתיחת תיקים. בנוסף, ישנו יתרון שכל התיק לרבות הגירושין יידון תחת ערכאה אחת ולא יתפזר בין ערכאות.

האם אפשר להוציא את אחד הצדדים ללא רכוש כלל ?

טענות של אחד הצדדים כלפי הצד השני "אני אוציא אותך בלי כלום" וכדו' – אלו טענות מטעות ושקריות מאחר וכאמור הן בתי הדין הרבניים והן בתי המשפטים דנים לפי החוק -כאשר לפי החוק אין כל מקום להפסיד לאחד מהצדדים את זכותו במחצית שווי הרכוש המשותף שנצבר במהלך שנות הנישואין. אפילו אם הופנתה כלפי אחד הצדדים אלימות פיזית,  או אחד הצדדים בגד או חווה בגידה וכדו' – אין זו סיבה לשנות מחלוקת הרכוש הקבועה לפי החוק. להלן נראה שרק פעולות של הברחות כספים או בטלנות מוכחת של אחד הצדדים וחוסר תרומה למאמץ הכלכלי- יכולות להשפיע על חלוקה לא שוויונית של הרכוש – אבל לא להביא לידי מצב שאחד הצדדים יוצא בלי כלום.

איך מתבצע בפועל חלוקת הרכוש- איזון המשאבים ? מהו מועד הקרע ?

ראשית בית דין הרבני או בית המשפט קובע את המועד שעד לאותו תאריך כלל הנכסים שהצטברו – מתחלקים. מועד זה נקרא  "מועד הקרע" או ה"מועד הקובע" . בד"כ מועד הקרע נקבע ליום שבו הוגשה בקשה ליישוב סכסוך או ליום שבו הוגשה תביעת גירושין. יש מקרים שמועד הקרע נקבע כיום סידור הגט ויש מקרים שמועד הקרע נקבע ממועד שבו הצדדים הפסיקו להתנהל בשותפות וביצעו דה פקטו הפרדה רכושית בכל נכסיהם.

השלב הבא הינו שבית הדין או בית המשפט ממנה אקטואר – רואה חשבון בעל התמחות באקטואריה, שמבצע דו"ח איזון משאבים – מקבל נתונים מבני הזוג, ועורך תחשיב הכולל את שנות הנישואין המשותפות שזו למעשה תקופת השיתוף ואת כלל הכספים והנכסים שהצטברו לצדדים הן בחשבונות הבנק והן בקופות שונות.

אילו נכסים נלקחים בחשבון בחלוקת רכוש בגירושין?

ראשית, נקודת המוצא הינה שרק רכוש או כספים או נכסים שנצברו במשך החיים המשותפים הם אלו שייכנסו לחלוקה באיזון המשאבים.

חשבונות בנק , כסף משותף – זה לא משנה אם התנהלתם במשך חייכם בחשבון משותף או בחשבון נפרד – בעת חלוקת הרכוש, בודקים את יתרות הכספים בחשבון הבנק נכון למועד הקרע – ומחלקים את היתרה הן לזכות הן לחובה בשווה בין שני הצדדים.

נכס מקרקעין / דירה – נכס מקרקעין או דירה הרשומה על שם שני הצדדים או לחילופין הרשומה על שם צד אחד אולם נקנתה בזמן החיים המשותפים – מתחלקת שווה בשווה באמצעות צו לפירוק שיתוף ומכירת הנכס בשוק החופשי וחלוקת התמורה בין הצדדים.

עסק משותף / מוניטין –  האשה גידלה את הילדים וכו' הבעל למד 3 תארים והפך לדוקטור. האם מגיע לאשה בזמן חלוקת הרכוש לקבל תמורה עבור הדבר? זהו נושא למאמר בפני עצמו, אולם ניתן לומר בקצרה כי גם עסק משותף שהוקם בזמן הנישואין המשותפים ואפילו "מוניטין" שנצבר במהלך הנישואין – בדרך כלל מהווה נכס בר חלוקה. פונים לאקטואר שיבצע תחשיב שווי עסק / שווי מוניטין – ומחלקים את שוויו בין הצדדים.

רכבים – רכב שנקנה במהלך החיים המשותפים – ולא משנה על שם מי מהצדדים הוא רשום – מתחלק בין הצדדים באופן שמעריכים את שוויו נכון למועד הקרע – ומוכרים אותו ומחלקים את התמורה בשווה בין הצדדים.

מטלטלין / חפצים / רהיטים – גם ריהוט, מטלטלין וחפצים שנקנו במהלך חיי הנישואין, מתחלקים בשווה בין הצדדים. הדרך הנפוצה לביצוע החלוקה הינה בשיטת "שתי הרשימות" – כלומר אחד מהצדדים עושה שתי רשימות של חלוקת החפצים, רשימה א' ורשימה ב' כאשר לצד השני ניתנת הזכות לבחור איזו רשימה שירצה. בכך מבטיחים כי מבצע החלוקה יבצע חלוקה הוגנת ושוויונית.

מניות, אג"ח  – מתחלקות בדרך כלל לפי מועד הקרע. אולם ישנם מקרים חריגים – תוכלו לקרוא בהרחבה במקרה חריג שבו ייצג טו"ר אמסלם שבו המניות חולקו לפי מועד המימוש בפועל ולא לפי מועד הקרע – https://finance.walla.co.il/item/3674400

חלוקת רכוש בדירה

פעמים רבות הנכס המרכזי של בני הזוג הינו דירת המגורים. דירה, בית, מגרש או כל נכס מקרקעין אחר שנרכש במהלך החיים המשותפים – דינו להתחלק בין הצדדים שווה בשווה. החלוקה של הנכס נעשית למעשה באמצעות סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 הקובע כי כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף. בדרך כלל מה שבית הדין או בית המשפט עושים – ממנים שמאי בכדי לבצע שומה לדירה, ובהתאם לשומה מאפשרים לצדדים למכור את הדירה בשוק החופשי למרבה במחיר. השומה נועדה בכדי שאחד הצדדים לא יעכב את המכירה באופן שידרוש מחיר מופרז לנכס – שכן אז הולכים לפי השומה ואם הגיע קונה המעוניין בדירה בהתאם למחיר השומה אז בית הדין או ביהמ"ש יאפשר את המכירה. אם הצדדים הצליחו להסתדר בכוחות עצמם, למצוא קונה ולמכור את הדירה – מה טוב, אם לא – עומדת לאחד הצדדים הזכות לבקש כינוס נכסים ואז ביה"ד ממנה כונס נכסים שמוכר את הדירה ומחלק את התמורה שווה בין הצדדים.

אפשרות נוספת לביצוע מכירת הדירה – הינה התמחרות. שני הצדדים מבצעים התמחרות בין קונים פוטנציאלים, ומי שמציע את המחיר הכי גבוה -זוכה בעסקה.

זכות קדימה בין בני זוג במכירת דירה

מה קורה אם אחד הצדדים רוצה לרכוש את הדירה ?ובכן, חוק המקרקעיןבסעיף 101 קובע שלבן הזוג יש זכות קדימה ברכישת הנכס על פני כל קונה צד ג'. אולם יש בכך מספר תנאים המפורטים בסעיף 102 – על צד א' להציע את הנכס לבן הזוג השני במחיר שנראה לו סביר למכירה (יכול להיות בהתאם לשומה וכדו'). לצד השני יש 30 יום לשלם את המחיר הנדרש (או זמן ארוך יותר בהסכמת הצדדים) או לבצע הסכם מכר עם הצד השני. אולם אם הצד השני סירב לרכוש את הנכס במחיר שהציע צד א', יש לצד א' חצי שנה לנסות ולמכור את הנכס לצד ג' ובלבד שלא ימכור במחיר נמוך מהמחיר שהציע לצד ב'. כך ניתן להבטיח שהבעל או האישה לא ידרשו מהצד השני מחיר מופרז, כזה שהצד האחר לא יכול לעמוד בו.

האם גם חובות מתחלקים שווה בשווה ?

לפי החוק, גם חובות שנצברו לצדדים מתחלקים בשווה. שכן "את הטוב נקבל מאת האלוקים ואת הרע לא" ? כלומר לא ייתכן שצד יבקש להנות מהפירות ומהכספים שהצד השני צבר מבלי להשתתף גם בחובות שנוצרו. ישנם חריגים כגון חובות בגין הימורים או השקעות מפוקפקות שאז לבית הדין שיקול הדעת להחליט שחובות שהינם פרי התנהלות כושלת ולא הוגנת של אחד הצדדים – יוטלו במלואן על הצד האחראי להן.

הברחת נכסים – העלמת נכסים

נושא נפוץ שקורה בין בני זוג, בדרך כלל בסמיכות להליך גירושין – הינו נושא העלמת או הברחת נכסים. אחד הצדדים ביודעו כי הוא עומד לפני גירושין, מבצע פעולות בנכסים כגון מעבירם על שם צד ג' – בכדי למנוע מהצד השני לעלות על קיומם של נכסים אלו או לבצע בהם חלוקה. לשם כך, החוק נותן בסעיף 11 כלים להתמודד עם דבר זה – כגון צווי עיקול על נכסים בכדי שהצד האחר לא יבצע דיספוזיציה (העברת בעלות על שם מישהו אחר ) או יבריחם מהמשאבים המשותפים, ואף לפי סעיף 8(2) מאפשר לערכאה השיפוטית שיקול דעת רחב להורות על מתן פיצוי לצד השני במידה ואכן הוכחה הברחת נכסים או במידה וישנו חשש מאוד סביר שכך אירע.

בכל מקרה של חשש כזה או אחר, כדאי לפעול בזריזות ולבקש צווי עיקול או דיספוזיציה בכדי לשמור על המצב הקיים ולמנוע מהצד השני לבצע פעולות בלתי הפיכות בנכסים.

חלוקה לא שוויונית

על אף שהחוק קובע חלוקה שוויוניות, סעיף 8(2) לחוק נותן שיקול דעת לבית הדין או לביהמ"ש להחליט בדבר נכסים שלא יתחלקו חצי חצי אלא בחלוקה לא שוויונית, של 70-30 , 60-40 וכדומה. מה הקריטריונים לחלוקה לא שוויונית? כאמור לעיל במידה ואחד הצדדים הוכיח שהצד השני הבריח נכסים ולא ניתן להשיבם – בית הדין "יפצה" את הצד השני בחלוקה לא שוויונית כדי להחזיר לו את שווי הנכסים שהוברחו. יש מצבים נוספים בהם הוכח שאחד הצדדים הינו "בטלן" ולא תרם כלל למאמץ הכלכלי המשותף במשך השנים והטיל את כל העול על הצד השני שאז יהיה זה לא הוגן גם להטיל את מלוא עול הכלכלה משך שנות הנישואין על צד אחד וגם לחייב אותו לשתף את הצד השני במה שצבר משך השנים. ישנם אפשרויות נוספות, תוכלו לקרוא עליהם במאמר נפרד באתר.

ייצוג וליווי טוען רבני בחלוקת הרכוש בבית הדין הרבני

על אף שכאמור לעיל אין הבדל עקרוני בחלוקת הרכוש בין בית הדין לבית המשפט – ושתי הערכאות דנות לפי החוק – מכל מקום יש הבדל מסוים בכל הנוגע לסוגיות מורכבות התלויות בפסיקת בתי המשפט ולא בחוקים מפורשים – כגון סוגיית "השיתוף הספציפי " – כגון דירה הרשומה ע"ש הבעל או האישה והצד השני התגורר בדירה במשך שנים, שיפץ אותה וכדו' – לפי הלכת השיתוף הספציפי של בית המשפט ייתכן ותעמוד לצד השני זכות של מחצית זכויות באותו הנכס. אולם לעמדת בתי הדין, מכיוון שמדובר בהלכה שהינה פרי פסיקת בתי המשפט, ולא חוק מפורש, נטיית בתי הדין תהיה פחות לפסוק את דין השיתוף הספציפי מאחר וכאמור הוא אינו חוק אלא יצירה פסיקתית המנוגדת עקרונית להלכה. ישנם הבדלים נוספים כגון בסוגיית חלוקת "מוניטין" ו "נכסי קריירה" שבתי הדין פחות נוטים לפסוק חלוקה בנכסים אלו, אולם אין בכך כלל גורף.

היתרון של טוען רבני, הינו ההיכרות עם המערכת, עם פסיקת בתי הדין העניפה בכלל הנושאים הרכושיים, והיכולת להבין בכל מקרה קונקרטי את הכיוון של בתי הדין הרבניים בפסיקת הרכוש – האם מדובר בפסיקת שתהיה מנוגדת להלכה כך שבית הדין ינטה שלא לפסוק כמוה, או שמדובר בפסיקה מבוססת חוקית היטב כך שלא תתנגש עם ההלכה ותאפשר לבית הדין לפסוק אותה ברווח וגם לא להתנגש עם "בג"ץ בבלי" האמור לעיל.

קחו בחשבון שכל מקרה שונה מחבירו. כך שמומלץ בכל עניין ונושא להתייעץ עם טוען רבני מוסמך לקבל ייעוץ פרטני וקונקרטי.

חלוקת רכוש עם הסכם ממון וללא הסכם ממון – ההבדלים

כאמור לעיל, באם הצדדים לא עשו הסכם ממון טרם נישואיהם – אז הרכוש יתחלק לפי חוק יחסי ממון ולפי הפסיקה האזרחית. בפסיקה האזרחית התחדש מצב הנקרא שיתוף ספציפי" – מצב בו זוג שחיו יחד בדירת אחד הצדדים, במשך שנות נישואים ממושכות, ולהם ילדים משותפים, בית הדין או בית המשפט ינטה לתת לצד השני חלק מהדירה בגין הטענה המשפטית שבעצם מגורי הצד השני בדירת הצדדים משך זמן ממושך, והבאת ילדים משותפים לעולם, והתנהלות במאמץ כלכלי משותף – כל אלו מעידים על כך שבעל הדירה מעוניין היה לשתף את הצד השני בנכס זה והתנהג כלפיו כבעלים על הנכס. כך שבהיעדר הסכם ממון המחריג מצב שכזה וקובע מראש שבעל הדירה מגלה דעתו שאין ברצונו לשתף או לתת לצד השני שום חלק בדירתו – הרי שהדירה תתחלק בשווה על אף היותה רשומה על שם אחד הצדדים לפני הנושאים.

אולם כאמור אם הצדדים ערכו הסכם ממון לפני נישואיהם – זוהי מעין חלוקת רכוש בהסכמה – ואז חלוקת הרכוש תתבצע בהתאם להוראות ההסכם ממון בלבד ולא לפי הוראות החוק. מצב זה נפוץ יותר בנישואים שניים שאחד מהצדדים הגיע לנישואים עם דירה משלו הרשומה על שמו – ורוצה להבטיח לעצמו שהדירה תישאר על שמו גם במקרה של גירושין. הסכם הממון יכול לכלול הוראות בנוגע להתנהלות הכלכלית של בני הזוג, האם יתנהלו בשיתוף כלכלי או בהפרדה רכושית, כל זוג ורצונותיו.

לקראת סיום -חלוקת רכוש בגירושין

אז מה היה לנו עד עכשיו ? סקרנו בקצרה את האופן שבו מתבצעת חלוקת רכוש בין בני זוג בהליך גירושין. עברנו בתמציתיות על חוק יחסי ממון ועל העובדה שעקרונית הרכוש מתחלק שווה בשווה, חצי חצי, הן בבתי הדין הרבניים והן בבתי המשפט לענייני משפחה. הסברנו על מועד הקרע, על אקטואר, על הנכסים הנכנסים לאיזון משאבים ועל חלוקת דירה או נכס מקרקעין במסגרת חלוקת הרכוש. נגענו גם בשוני שקיים בין בתי הדין לבתי המשפט בעיקר בסוגיות השיתוף הספציפי ובסוגיית המוניטין.

שורה תחתונה – מדובר בנושא מורכב הן משפטית הן הלכתית, ובכל מקרה יש יתרונות וחסרונות במקום שבו תתבצע חלוקת הרכוש (בית הדין או בית המשפט) והדרך והאופן שתבוצע. למעשה ,"החכם עיניו בראשו" – מוצע להתייעץ עם טוען רבני ומשפטן מוסמך בכדי לקבל את הייעוץ והכוונה הנכונה עבורך.