היכן אפשר להגיש תביעת מזונות ילדים ? בבית הדין הרבני או בבית המשפט?
איפה פוסקים יותר מזונות? בבית הדין או בבית המשפט ?
אם הגשתי תביעה למזונות ילדים בבית הדין הרבני ולאחר מכן הבעל הגיש תביעה דומה בבית המשפט לענייני משפחה, היכן התביעה תדון ?
על זאת ועוד, במאמר שלפניכם.
הסמכות לדון בתביעת מזונות ילדים, נתונה הן לבית המשפט לענייני משפחה ( סעיף 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995) והן לבתי הדין הרבניים (סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים. לגבי סעיף 3 לחוק, מיד נדבר) .
אלא שעד ממש לאחרונה [12/10/21] , בעוד שתביעה שהוגשה לבית המשפט, הייתה נידונת שם גם אם הנתבע התנגד לכך וביקש לדון בבית הדין הרבני, הרי שתביעה שהוגשה לבית הדין הרבני דרשה הסכמה של הצד השני לדון שם. בהיעדר הסכמה, הסמכות לדון במזונות הילדים הייתה עוברת לבית המשפט.
המקור לנורמה הזו, נעוצה אי שם בשנות ה-70 (מה שנקרא 'הלכת שרגאי') בפס"ד של ביהמ"ש העליון שקבע שהסמכות של בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים הינה רק בהסכמה (סעיף 9 לחוק) ולא כשהצד השני מתנגד. 'מאחורי הטקסט' ניתן לומר שהסיבה הייתה ברורה: צמצום סמכות בית הדין הדתי להכריע מחשש שלפי הדין הדתי תיפגע טובתו של הקטין, כלומר שבית הדין דאז היה פוסק מזונות בצמצום לילדים לעומת בית המשפט האזרחי.
במהלך כמעט 50 השנים האחרונות, היו תנודות רבות ב'הלכה' זו. יש מלומדים שטענו שביהמ"ש העליון חזר בו מקביעה זו בכמה פסקי דין, ויש שטענו שאדרבה הוא חיזק קביעה זו, כך שעד שנת 2017 לא הייתה תמימות דעים בסוגיה זו, מה שאפשר הלכה למעשה לבית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות ילדים גם כשהצד השני לא הסכים לכך אלא ביקש לדון בבית המשפט לענייני משפחה.
אולם בשנת 2017, בפס"ד מביהמ"ש העליון בראשות השו' מני מזוז, נקבע שהלכת שרגאי חיה וקיימת, וכי אין סמכות לבית הדין לדון בתביעה למזונות ילדים כאשר הצד השני מתנגד לכך.
פסק הדין, איך נאמר בלשון המעטה, לא מצא חן בעיני בתי הדין הדתיים והדיינים.
דיינים רבים מתחו עליו ביקורת. על כך שקביעה זו מתעלמת למעשה מלשון המחוקק שקבע מפורשות בחוק בתי הדין כך:
סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין , קובע :
"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".
כלומר, כתוב בלשון החוק שחור על גבי לבן, שבמידה והוגשה תביעת גירושין וכרכו לאותה תביעה, מזונות ילדים, יהיה לבית הדין הרבני סמכות שפוט ייחודית בכל ענין הכרוך בגירושין לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.
אלא שביהמ"ש העליון ניסה דרך אקרובטיקה משפטית מרשימה לקצץ את סמכות בית הדין, שוב לאור 'החשש' שלהם שבית הדין יפסוק מזונות נמוכים לקטינים ובכך יפגע בטובתם.
בפועל ? היום נשים רבות יודעות שהמקום לקבל פסיקה גבוהה יותר של מזונות זה בית הדין הרבני ולא בית משפט. בעיקר במקרים של משמורת משותפת. מדוע ? כי לפי בית המשפט, במשמורת משותפת סך המזונות שהאישה מקבל = 0 ( כן, 0 עגול) לאור הקביעה בבע"מ 919/15 המפורסם שכל אחד ידאג לצרכי הקטינים שהם אצלו. כאשר בבתי הדין הרבניים לעומת זאת, לא נטו קו מההלכה המסורה שהאב הוא החייב העיקרי במזונות הקטינים וכך שגם במשמורת משותפת הרי שהנ"ל ישלם עבור מזונות הילדים.
אלא שעדיין, עד לאחרונה ממש, פסק דינו של השופט מזוז קבע שהאפשרות היחידה לדון במזונות הילדים היא רק בהסכמת הצד השני ולא כאשר הוא מתנגד.
המהפך הגדול: בית הדין הרבני הגדול בירושלים, קבע שפסק דינו של השופט מזוז הינו למעשה פסק דין בדעת מיעוט מאחר וכבוד השופט קרא לא הצטרף אליה וכל שכן שלא כבוד השופט הנדל. "ולכן היא אינה חלק מפסק הדין שהתקבל בדעת רוב וכל שכן שלא כ'הלכה מחייבת', גם לא ביחס לבתי המשפט ולא רק ביחס לבית הדין הרבני".
זאת ועוד טוען ביה"ד הרבני הגדול, הבע"מ לא ניתן במסגרת עתירה לבג"צ (בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ) בהתאם לסעיף 15(ד) לחוק יסוד: השפיטה, ולכן אמנם מחייב את בתי המשפט קמא, אבל לא בית דין דתי, שאינו "בית משפט" לפי הגדרת חוק זה.
כמו כן, ביה"ד מציין כי הדברים נכתבו "מתוך הערכה וכבוד רב אל ערכאה נכבדה זו של בית משפט העליון וקבלת סמכותה הברורה המוקנית לה על פי חוק. זאת, לצד כאב כן ואמיתי על חוות דעתו של כבוד השופט מזוז, אשר נוגדת לדעתנו באופן ברור ובולט את לשון החוק וכוונת המחוקק…".
וכי : "פסק דין זה פוגע בראש ובראשונה בבני הזוג עצמם הבאים להתגרש ומעל לכל בילדיהם. זאת, כאשר לאחר סגירת שאר העניינים הכרוכים בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, יאלצו ההורים להמשיך ולכתת רגליהם ולהיאבק בבית המשפט לענייני משפחה בהליכים משפטיים נוספים בעניין מזונותיהם. הליכים יקרים ומתישים, השואבים את כספם וכוחותיהם של הצדדים, ולא פעם אף מעצימים ומבעירים מחדש את אש המחלוקת ומעירים את הכעסים האמוציונליים במסגרת התגוששות בהליכים משפטיים נוספים אלה, אחר שכבר במעט שככו בעקבות פסק דין הכולל שניתן בבית הדין הרבני בענייני גירושיהם."
בצורה זו, בית הדין הרבני סיכם וקבע כי הינו מוסמך לדון בתביעת מזונות ילדים שנכרכו וכי אין בבע"מ 7628/18 בכדי לשלול את סמכותו.
לסיכום :
לאור פסיקת ביה"ד הרבני הגדול, הרי שהרוצה להגיש תביעת מזונות ילדים בבית הדין הרבני, יוכל/תוכל לעשות זאת, על אף התנגדות הצד השני.
אין במאמר זה בכדי להוות יעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ מקצועי עם טוען רבני מוסמך.
לייעוץ פרטי, ניתן ליצור קשר עם משרד הרב אלעד אמסלם, טוען רבני, במספר : 072-3726585.
