ב"ה

תיק 1496393/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב שלמה שפירא

המערערת:      עמותה פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אסתר פז קניאר)

נגד

המשיב:           אלמוני                         (ע"י ב"כ עו"ד שמעון אשואל)

הנדון: דחיית בקשת המערערת לקביעת דיון מוקדם בנסיבות של מצבת דיינים הלוקה בחסר (וכשצו של בג"ץ מונע מינוי דיינים חדשים)

החלטה

הודעת המערערת תויקה.

לעניין הבקשה לקביעת מועד מוקדם לדיון בערעור:

שניים מתוך שלושת חברי ההרכב שדן בבית דין זה בענייני הקדשות – הגר"מ עמוס והחתום מטה – פרשו לאחרונה לגמלאות, ואף שרשאים להמשיך ולסיים את הדיון בעניינים שבהם החלו בו בתוך שלושה חושים, ספק אם יש לראות בהחלטות שניתנו בהליך זה עד כה משום 'התחלת הדיון' ובכל מקרה לא סביר כי ההליך יוכל להסתיים בתוך שלושת החודשים (שהראשון בהם כבר עומד להסתיים).

לפיכך וכפי שהובהר כבר בהחלטה קודמת, מועד לדיון ייקבע לכשיקבע כבוד נשיא ביה"ד הגדול הרכב הקדשות חדש ועל ידי ההרכב החדש שייקבע.

לא למותר לציין כי ככלל מצבת דייני בית הדין הגדול חסרה. עם פרישת הגר"מ עמוס והחתום מטה עתה המתווספת לפרישת הגר"א איגרא לפני חודשים ספורים – נעשתה מצבת הדיינים חסרה מאוד. תוצאת חיסרון זה צפויה להיות עיכוב והתמשכות בכלל ההליכים הנידונים בביה"ד הגדול ובעניינים, כענייני הקדשות,   המצריכים קביעת הרכב מיוחד שדייניו משמשים במקביל גם בהרכבים 'הרגילים' – על אחת כמה וכמה.

בשולי דברים אלה אך לא בשולי חשיבותם יש לציין כי גם בבתי הדין האזוריים לוקה מצבת הדיינים בחסר, ובחלק מבתי הדין – בחסר משמעותי וניכר מאוד.

פתרון למצוקת המתדיינים אינו בידינו. לשם פתרונה נדרשת הוועדה למינוי דיינים להתכנס, לבחור ולמנות דיינים חדשים לבתי הדין האזוריים ולבחור ולמנות לבית הדין הגדול דיינים מתוך דייני בתי הדין האזוריים המכהנים.

אך גם בידיה של הוועדה לא מצוי המפתח לעת הזאת שכן ידיה וידי השר הממונה האמור לכנסה כבולות באזיקים שהניחו עליהם שופטי בג"ץ בצו שנתנו לפני חודשים רבים ושאותו טרם ביטלו – צו המונע את כינוס הוועדה ואת מינוי הדיינים ושניתן על בסיס עתירה שבה עלתה הטענה – תואנה כי בין המועמדים רבים שלהם קרובי משפחה בקרב חברי הוועדה או בקרב אישים שלהם לכאורה, לפי הנטען, השפעה עקיפה עליה.  

קשה שלא לחוש מורת רוח מקיומו של צו כזה משך חודשים רבים – לרבות לאחר שהתחלפו הרבנים הראשיים לישראל המכהנים בוועדה, ואף חבר נוסף שבה פרש, ומשכך לכאורה היו צריכות להיבטל מאליהן לפחות חלק מן הטענות, שהלוא מי שבאו במקומם של אחרים ודאי לא היו מעורבים ביצירת רשימת מועמדים הכוללת את קרובי קודמיהם – כשבינתיים הציבור נפגע מן המחסור במצבת הדיינים.

קשה עוד יותר שלא לחוש מורת רוח שעה שבית המשפט העליון נותן ומותיר על כנו צו כזה אף שלא מדובר בבחירת אותם קרובים שלפי הנטען ואף לא בהשתתפות של קרוביהם, חברי הוועדה, בדיוני הוועדה בעניינם, אלא בעצם הכללתם בתוך רשימת המועמדים, בה בעת ששלושה משופטיו של אותו בית משפט עליון עצמו ובהם מי שנבחרו זה עתה לכהונת נשיאו וסגן הנשיא מכהנים בוועדה לבחירת שופטים שבחרה את אותם נשיא וסגן נשיא עצמם. וכאן אין המדובר בקרובי חברי הוועדה אלא בחברי הוועדה עצמם, ולא בהכללתם ברשימת מועמדים אלא בבחירתם.

שמא לא שמעו הללו את אמרת חז"ל "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"?

והתמיהה עולה עשרת מונים שעה שנשווה אל מול עינינו את מצוקת המתדיינים בבתי הדין שממנה בוחר הצו האמור להתעלם בשל הדרישה הטהרנית העוסקת בספק ספקא של מינוי מקורבים, ובהשוואה לה את עניינה של בחירת הנשיא וסגנו, שלא הוסיפה דבר למניין השופטים המכהנים ואף לעניין הנשיא – גם קודם לה החזיק אותו נשיא באותן סמכויות כממלא מקום הנשיא, כשאך בשל מאבק "עקרוני" אל מול גורמים פוליטיים – מאבק שלגופו כמובן לא אנקוט עמדה – ללא כל צורך אמיתי של ציבור המתדיינים, בחר מי שבחר להתעלם מקיומם של הפגמים שלפחות למראית עין בבחירה זו, בעוד כשמדובר במערכת בתי הדין הסובלת מחוסר כרוני של דיינים (כשמספרם הכולל של הדיינים בה אף כשכל התקנים מאוישים גדל בהשוואה למספרם בקום המדינה רק בכארבעים אחוזים בעוד האוכלוסייה הנזקקת לשירותיהם הכפילה עצמה באותה תקופה פי עשרה ויותר) המחריף שבעתיים כשאין כלל התקנים מאוישים ננקטת מגמה של פשפוש בציציות חברי הוועדה ובשיקוליהם גם במחיר של תקיעת מקלות בגלגלי מינויי הדיינים לאורך זמן על חשבון כלל ציבור המתדיינים.

דא עקא, אין בידינו להושיע, כאמור.

החלטתי זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטיהם המזהים של הצדדים, ומצווה לפרסמה לתועלת הציבור, שמא יתרום הפרסום להשמעת שוועת המתדיינים, ושמא עורכי הדין של שני הצדדים כמו גם של מתדיינים רבים אחרים יפעלו לרתום את לשכת עורכי הדין שידיה רב לה, שחבריה חברים בשתי הוועדות, והמעורבת מאוד בהנעת תהליכים ומאבקים משפטיים לטובת המערכת המשפטית שבתי הדין הרבניים הם חלק ממנה, ואף אם יש הרואים בהם 'בנים חורגים' לה – מצופה כי יובן כי המתדיינים בה, שכידוע באים מכל חלקי החברה היהודית בישראל – אינם צריכים להיות 'בנים חורגים' ולסבול מן המחסור בדיינים.

ניתן ביום כ"ח בטבת התשפ"ה (28.1.2025).

הרב שלמה שפירא

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה