ירושות וצוואות – לפי ההלכה ולפי החוק
כיצד מוציאים צו ירושה מבית הדין הרבני ? האם יש הבדל בין הוצאת צו ירושה בבית דין רבני לבין בית משפט? כיצד מאשרים צוואה בבית הדין הרבני ? מה ההבדל בין צו ירושה לבין צו קיום צוואה ?
להלן אעמוד על היבטי ירושות, צוואות ועזבונות בבית הדין הרבני.
מהי ירושה ומהו צו ירושה?
ירושה – לאחר פטירתו של אדם, במידה ולא כתב צוואה, נכסיו ועזבונו מוקנים ליורשיו. יורשי האדם הם בד"כ משפחתו הגרעינית (אשתו וילדיו- לגבי הפרנטלות והמעגלים הרחבים יותר של המשפחה – אפרט בהמשך).
בזכות היורשים להגיש בקשה לבית הדין הרבני או לבית המשפט בכדי לקבל "צו ירושה" – צו שיפוטי המורה לכלל הגופים במדינה ליתן ליורשים את חלקם ברכושו ובעזבונו של הנפטר, לפי חלקם בירושה.
בירושה לפי דין תורה נכסי העזבון מתחלקים רק לבנים ולא לבנות, ובכור מקבל פי שניים. לעומת זאת לפי החוק, הנכסים מתחלקים בין הבנים והבנות שווה בשווה, ואין לבכור חלק פי שניים.
מהי צוואה ומהו צו קיום צוואה ?
צוואה – טרם פטירתו של אדם, בזכותו לצוות מה ייעשה ברכושו ובנכסיו. על פי ההלכה ישנם מס' דרישות צורניות בכדי שצוואה תהיה כשרה הלכתית (נפרט להלן).
על פי החוק, סעיף 18 לחוק הירושה 1965-תשכ"ה, צוואה יכולה שתיערך באופנים הבאים:
- בכתב יד המצווה (ולא במחשב וכדו') .
- באמצעות שני עדים שיחתמו על הצוואה .
- ללא עדים ובפני רשות שיפוטית כגון שופט או דיין.
- צוואה בעל פה במקרה של שכיב מרע.
מנוח שהותיר אחריו צוואה – ההליך הנדרש הינו בקשת "צו קיום צוואה" – צו שיפוטי המורה לכלל הגופים במדינה לפעול בהתאם לצוואת המנוח בכל הנוגע לחלוקת עזבונו ונכסיו.
חוק הירושה- וסמכות בית הדין הרבני בעניין צוואות וירושות
במדינת ישראל, החוק הקובע בעניין ירושות וצוואות, הינו חוק הירושה, תשכ"ה-1965 . החוק הסמיך הן את בית המשפט והן את בית הדין הרבני לדון בענייני צוואות וירושות.
עם זאת, חוק הירושה קובע בסעיפים 155 (א), כך :
155. (א)
על אף האמור בסעיפים 66(א) ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסכמתם לכך.
(ג) .
כלומר לבית הדין הרבני ישנה סמכות לדון בענייני צוואות וירושות – אולם זאת בתנאי שכל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם לכך.
כך שלפני שניתן להגיש בקשה לצו ירושה לבית הדין הרבני- צריכים כל היורשים לחתום על טופס הסכמה לסמכות בית הדין הרבני.לאחר שהטופס נחתם, רק אז בית הדין הרבני יפתח את התיק המבוקש – צו ירושה או צו קיום צוואה באם ישנה צוואה.
כיצד דנים בתי הדין הרבניים בענייני צוואות וירושות- לפי החוק או ההלכה ?
ברירת המחדל של כל ערכאה שיפוטית – הן בית משפט והן בית דין רבני – הינה לדון לפי חוק הירושה (שבו כאמור נכסי העזבון מתחלקים שווה בשוווה) .
אולם סעיף 155(ג) לחוק קובע כך:
בענין שהובא בפני בית דין דתי בהתאם לסעיף קטן (א) מוסמך בית הדין הדתי, על אף האמור בסעיף 148, לנהוג לפי הדין הדתי הנוהג בו, ובלבד שאם היה בין הצדדים קטין או מי שהוכרז פסול-דין, לא יהיו זכויות הירושה שלו, אם על פי דין ואם על פי צוואה, וזכויותיו למזונות מן העזבון פחותות ממה שהיו לפי חוק זה
המשמעות הינה שבית הדין הרבני, רשאי לדון לפי דין תורה, ולהורות בצו ירושה חלוקה של העזבון לפי דין תורה. בפרקטיקה מה שבדרך כלל קורה זה שביה"ד שואל את היורשים האם הם רוצים לדון לפי החוק או לפי ההלכה. בלא שתינתן הסכמה של כלל היורשים לדון לפי ההלכה, בד"כ ביה"ד ידון לפי החוק, ויבקש מכלל היורשים לעשות קניין – קרי לעשות פעולה הלכתית אקטיבית שמהווה מעין הסכמה הלכתית של היורשים לדון לפי חוק הירושה ומאפשרת לביה"ד ליתן תוקף הלכתי לחוק הירושה (על אף שהוא למעשה מנוגד להלכה).
כלומר מדובר במשמעות מרחיקת לכת – כך שכל מי שנתן הסכמתו להוצאות צו ירושה בבית הדין הרבני- יידרש לתת דעתו גם בנוגע לחלוקת העזבון – האם הוא מסכים שהעזבון יתחלק לפי ההלכה (שבנות לא יורשות, ובכור מקבל פי שניים וכו') או שהעזבון יתחלק לפי החוק.
הוצאת צו ירושה בבית הדין הרבני
בכדי להוציא צו ירושה בבית הדין הרבני, יש להגיש טופס בקשת צו ירושה , וכאמור לחתום על הסכמה לסמכות שיפוט של בית הדין הרבני.
צוואה הלכתית
הואיל ואדם אינו יכול לחזות את יום פטירתו, מומלץ לכל אדם להכין צוואה על מנת לקבוע מה ייעשה ברכושו לאחר אריכות ימים ושנים, ובנוסף וחשוב מכך על מנת למנוע ויכוחים ומריבות בין ילדיו וקרוביו.
כפי שראינו לעיל, צוואה יכולה שתיערך בכמה אופנים. אולם צוואה הלכתית, צוואה כשרה לפי ההלכה ולפי הדת, צריך שתיערך באופנים מסוימים על פי קריטריונים ודרישות הלכתיות הפזורות בש"ס ובפוסקים.
הדרישות הן רבות ומגוונות, ומאמר זה לא מתכוון לענות על כולן, ולשם כך צריך להתייעץ עם טוען רבני – אולם ניתן כבר עכשיו להדגיש מספר דרישות חשובות : שלשון הצוואה לא תהיה "אני מוריש" אלא אני "מצווה". כלומר מאחר והצוואה הינה למעשה סוג של מתנה שאדם נותן לפני פטירתו, חשוב שההקנאה תעשה בלשון מתנה ולא בלשון ירושה – כי המשמעות של "אני מוריש" הינה שאדם רוצה להקנות את רכושו בהתאם לזכויות הירושה של היורשים (קרי בנים ולא בנות וכו'), אולם "אני נותן" או "אני מצווה" המשמעות הינה שהמצווה נותן את רכושו בהתאם לדעתו ורצונו ולא בכפוף לכללי ירושה כאלו ואחרים.
כמו כן דרישה נוספת הינה שהציווי וההקנאה תעשה לפני פטירת המצווה "שעה אחת לפני פטירתי" שכן "אין אדם מוריש לאחר מיתתו".
בנוסף לכך, מחתימים שני עדים כשרים, שומרי שבת, על הצוואה, בכדי ליתן לה תוקף הלכתי.
חשוב להדגיש שצוואה שנערכת אצל עורכי דין, בלא שהוקפדו כלל הכללים ההלכתיים בצוואה הלכתית, בפרט כשעורך הדין חתום עליו כעד (ובד"כ גם המזכירה שלו חתומה עליו כעד שני) – הינה צוואה פסולה הלכתית.
צוואה הדדית
בני זוג שמעוניינים לעשות צוואה ובה כל צד מצווה את נכסיו לצד השני ולאחר מכן לילדיו – צוואתם נקראת צוואה הדדית.
במסגרת צוואה זו – הבעל מצווה שלאחר אריכות ימים ושנים, כלל נכסיו יעברו לרשות אשתו באם תישאר בחיים, ולאחר פטירתה לילדיו. צוואה זו הינה חלק בלתי נפרד מצוואת האישה שמצווה בדיוק את אותו דבר – שלאחר פטירתה נכסיה יעברו לידי בעלה, ולאחר פטירתו הנכסים יעברו לילדים.
כיצד טוען רבני יסייע לי בענייני צוואות וירושות ?
כאמור לעיל, הליך בקשת צו ירושה או בקשת צו קיום צוואה – הינו הליך שמכיל פרטים רבים, וניואנסים חשובים. החל מהשאלה האם להוציא צו קיום ירושה בבית הדין הרבני או בבית המשפט (תלוי באם רוצים לדון לפי החוק או ההלכה) , ומיהם כל הצדדים הנוגעים בדבר שנדרשת הסכמתם, ומה הדין במקום שיש יורשים קטנים פחותים מגיל 18, או במידה והושארה צוואה שאינה כשירה הלכתית היכן להוציא צו קיום צוואה והאם בכלל ניתן להכשירה בבית הדין הרבני, ומה הדין במקרה וישנם הוראות סותרות בצוואה עצמה או שנחתמה בעדים פסולים – כאמור כל אלו ועוד הינם נושאים הלכתיים משפטיים שייעוץ מוקדם עם טוען רבני יוכל למקד ולסייע בביצוע ההליך בצורה הנכונה והמועילה.
