התחייבות כתובה בסך גבוה:

פד"ר 842107/1

הגרח"ש שאנן כותב כי ישנם שני טעמים על מה שאמרו חז"ל שאסמכתא לא קונה:

• משום שהמתחייב לא באמת גמר את דעתו על ההתחייבות וכי מצידו הוא חשב שכלל לא יגיע למימושה. המקור – רש"י בסנהדרין כד,ב ד"ה 'אסמכתא'.
• משום שלא התכוון בדבריו אלא לגוזמא בלבד. מקור – גמרא ב"מ קד,ב ורמב"ם הלכות מכירה פי"א ה"ב.

הצד השוה שבין שני ההסברים הוא שבאסמכתא אין המקנה מתכוון ברצינות להקנות והזוכה בהתחייבות יודע שאין כוונת המתחייב להתחייב.

אולם בכתובה, מסביר הרב שאנן, שהתחייבותו בשעת החופה מחייבת, אפילו שאין לו באותה שעה את הסכום לשלם. מקור לכך, מציין, נמצא במשנה במסכת נדרים פ"ט מ"ה

"ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות דינרין ובא לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה, אמר לו: רבי, שמנה מאות דינרין הניח אבא ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דיה שתטול היא מאתים ואני מאתים?! אמר לו רבי עקיבא אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה".

ובמאירי שם:

"אפילו לא ישאר לך כלום אחר נתינת הכתובה עד שתצטרך למכור שער ראשך דרך משל כדי שתאכיל אותך תתן לה".

וכן בגמ' גיטין נח ע"ב:

"אם אתה שומע לעצתי גרשה. אמר לו כתובתה מרובה, אמר לו אני אלווך ותן לה כתובתה. עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה. כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו בא ועשה עמי בחובך. והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן".

וכן התוס' במס' כתובות נד,ב ד"ה 'אע"פ':

"דעכשיו נהגו שכותב חתן לכלה מאה ליטרין אע"פ שאין לו שוה פרוטה".

ממקורות אלו רואים כי הכתובה שעליה התחייב הבעל         הייתה גבוהה ביותר מעבר ליכולותיו הכלכליות, עד שלא היה לו אפילו מה לאכול ואעפ"כ לא נחשבה הכתובה למוגזמת והוא נאלץ לעמוד במלוא התחייבותו בה.

הרב שאנן מודה שהיכן שההתחייבות היא לסכום גבוה במיוחד אשר ברור לכל הנוכחים שהבעל המתחייב לעולם לא יוכל לעמוד בהתחייבות לתשלום כה גבוה, אז אין זו אלא  כתובה מוגזמת. כשנדון ההתחייבות הוא על דבר שאין ולא יהיה ביכולתו לקיימו, לכאורה ברור שאין המתחייב באמת גומר דעתו להתחייב אי פעם בסכום זה בפועל. משום כך, גם למקבל ההתחייבות ברור מראש שההתחייבות אינה בת ביצוע אלא הגזמה בעלמא, ואם כן יש לפוטרו משום "אסמכתא". אבל במקום שהתחייב לסכום שרק אין בידו עתה לשלם, אך ניתן להעריך שבמשך השנים יהיה ביכולתו לשלמה, כגון כתובה שהיא בסדר גודל שווי של דירה רגילה – זו היא התחייבות מחייבת. ואף התחייבות שהיא גבוהה אולם יש בידו לשלמה; עם זאת ברור לכל שאף אדם סביר לא מעלה בדעתו לשלם סכום כזה, והבעל מוכן היה להתחייב על כך רק משום שהיה בטוח שלא יגיע אי פעם למימוש התחייבותו – התחייבות כזו מחייבת ללא ספק, והרי היא כהתחייבות לתשלום פיצויים; ערבות; שומרים וכיוצא בזה, המחייבת למרות שברור שבעת שהתחייב לא העלה המתחייב על דעתו שיאלץ לשלמה.

היכן שניתן להסביר מדוע ננקט סכום גבוה, הרי שלא אומרים שזה אסמכתא וגוזמא.

בשו"ת משפטיך ליעקב (לגר"צ בן יעקב שליט"א, אב"ד ת"א) חלק י סימן ט' כתב שהבעל התחייב בסכום גבוה ביודעו כי מדובר באשת חיל המשתכרת סכומים גבוהים במיוחד וכי הזכויות הכספיות שהוא עתיד לקבל ממנה ובזכותה גבוהים במיוחד, ובמהלך שנים מועטות צברה זכויות של מאות אלפי שקלים ולכן י"ל שהתחייב בסכום שיחסית למציאות הכלכלית של פרנסת האישה אינו סכום מוגזם ומופרך.

והוסיף שכל השאלה הינה מדין אסמכתא והרי בכתובה מקבל קנין באופן המועיל להוציא מדין אסמכתא. אלא שכשיש סכום מוגזם הרי האסמכתא מוכח מתוכו. אך יש לבחון כל מקרה לגופו. ומה שחוששים לאסמכתא זה דוקא להוציא ממנו סכום זה, אבל שהיא תחזיק מה שבידה, אין לחשוש אחרי שקיבל קנין באופן מועיל ביותר על שטר הכתובה