אלימות פיזית בחיוב כתובה – האם מעשה אלימות יחידני יש בו בכדי לקבוע חיוב כתובה ? האם רק באלימות ברף הגבוה יחויב הבעל בכתובה ?

האשם בגירושין

גישת רוב בתי הדין הרבניים, הינה כי בכדי לחייב כתובה, האישה צריכה להוכיח כי האשם בגירושין הינו הבעל. כלומר, אם הבעל עשה מעשים כאלו ואחרים הפוגמים בחיי הנישואין כך שהאישה נאלצה להגיש תביעת גירושין, או שהוא בעצמו הגיש תביעת גירושין – הרי שבמקרה כזה הבעל יחויב בכתובה.

טענות לאלימות פיזית

בפס"ד 1095881/7 (פורסם בחוברת הדין והדיין 50) – במקרה שאישה תבעה גירושין בעקבות טענתה לאלימות קשה, וביה"ד תל אביב קבע כי בכדי לקבוע את זכאות האישה לתוספת כתובה, יש לבחון האם תביעת הגירושין מצידה הוגשה בעילה מספקת ושלא היא גרמה לתוצאה של הגירושין. ביה"ד קבע כי הפרטים שעלו בדיונים עוררו ספק מה לגבי אמינות גרסת האישה בנוגע למקרי האלימות מה גם שיתכן כי מעבר למקרי האלימות גם לאישה היה חלק מהותי בהתנהלות שהביאה לפירוק הנישואין. ולכן ראו לפשר בין הצדדים מחמת הספק.

כלומר ביה"ד הרבני לא התרשם מכנות טענותיה של האישה ונותר בספק האם אכן נעשו מעשים אלימים כגון אלו המתוארים ע"י האישה, או שמא מדובר בדמיונות ובכזבים שאין בהם בכדי לחייב את הבעל בתשלום כתובה.

אירוע אלימות יחידני

בתיק 1175449 מביהד ירושלים הרב לביא [פורסם בדין והדיין גליון 54].  שם נפסק כי האישה עזבה את הבית לאור התנהגות אלימה של הבעל שכללה שבירת חפצים. האישה הודתה שהוא לא היה אלים כנגדה עד ליום הפירוד – וביה"ד קבע שהאירוע לכשעצמו אין בו בכדי להצדיק את ההחלטה להתגרש אלא לכל היותר להפנותם להדרכה מתאימה. ככל שהאשה מצאה לנכון לנקוט בצעד דרסטי של פירוק הנישואין בעקבות אותו אירוע, הרי שבכך היא מבטאת שהגירושין יצאו מהחלטה שהיא בחרה בה. התנהלות משובשת של הבעל אינה מבטאת מציאות בה אינו חפץ באשתו אלא האישה עשתה מעשים המבטאים שאינה רוצה את בעלה ומעשים אלו הביאו אותה לתביעת גירושין אחר מספר חודשים. ולכן שם ביה"ד פסק שלא לחייב את הבעל בכתובת האישה.