מה קודם למה ? האם ניתן לדרוש שבית הדין ידון בכתובה קודם השלמת ההליכים הרכושיים ? או שמא בגלל העקרון ש"אין כפל מבצעים" על בית הדין להמתין להכרעה בהליך הרכושי ורק אחר כך לדון בכתובה ? על זאת ועוד במאמר שלפניכם.
רקע
בפסק דין שניתן לאחרונה [11/02/2025] , ע"י ביה"ד הרבני הגדול, בתיק 1512387/2 , בית הדין הרבני הגדול דן בערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה, שקבע כי לא ידון בתביעת כתובה של אישה עד להשלמת ההליכים הרכושיים בבית המשפט לענייני משפחה. החלטת בית הדין האזורי התבססה על העיקרון שאין אישה זכאית ל"כפל זכויות" – הן מכוח חוק יחסי ממון והן מכוח התחייבות הבעל בכתובה.
עמדת בית הדין הרבני הגדול
בית הדין הרבני הגדול קבע כי הדין עם המערערת, וקביעה זו נתמכת במספר פסקי דין קודמים. להלן עיקרי העמדה:
1. זמן פירעון הכתובה
- חיוב הכתובה הוא חוב ברור שזמן פירעונו מגיע מיד עם הגירושין
- אין הצדקה לדחות את תשלום הכתובה, גם אם צפויים הליכי איזון משאבים בעתיד
2. פגיעה באישה כתוצאה מדחיית התשלום
- דחיית תשלום הכתובה עלולה לגרום נזק משמעותי לאישה בהיבטים הבאים:
- שחיקת ערך הכסף
- אובדן הזדמנויות כלכליות (כגון רכישת דירה)
- הוצאות דיור והשלכות כלכליות אחרות בזמן ההמתנה
3. עיקרון הקיזוז
- גם אם מקבלים את העמדה ש"אין כפל מבצעים" (אין אישה זכאית לקבל הן את מלוא הכתובה והן את מלוא איזון המשאבים), אין זה מצדיק את דחיית תשלום הכתובה
- הקיזוז צריך להתבצע באופן הפוך – האישה תקבל את כתובתה מיד, ובעתיד כאשר יבשילו זכויות איזון המשאבים, יקוזזו הסכומים שכבר קיבלה בכתובתה מהסכומים העתידיים
4. עיקרון "הפוכי מטרתא למה לי"
- על פי הגמרא בכתובות, כאשר יש חובות הדדיים שזמן פירעונם אינו חופף, החוב הראשון נגבה תחילה
- אין לקזז חובות עתידיים מחוב שזמנו הגיע כעת
- רק כאשר זכות הקיזוז היא מיידית וודאית יש הצדקה לעכב את גביית החוב
5. מעמד הכתובה בהלכה
- אין לפגוע במעמד הכתובה, שיסודה בהלכה ובהררי קודש, בשל הליכים עתידיים בבית המשפט
- חיזוק תוקף הכתובה הוא ערך הלכתי חשוב
סיכום
בית הדין הרבני הגדול קובע שאין מקום לדחות את הדיון או את גביית הכתובה עד לאחר השלמת הליכי איזון המשאבים. הכתובה צריכה להיות משולמת מיד עם זכאות האישה לה, ועניין הקיזוז – אם יהיה צורך בכך – יטופל בעתיד כאשר יבשילו זכויות איזון המשאבים. בית הדין הרבני הגדול דן בערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה, שקבע כי לא ידון בתביעת כתובה של אישה עד להשלמת ההליכים הרכושיים בבית המשפט לענייני משפחה. החלטת בית הדין האזורי התבססה על העיקרון שאין אישה זכאית ל"כפל זכויות" – הן מכוח חוק יחסי ממון והן מכוח התחייבות הבעל בכתובה.
