אישה שלא טובלת במקווה – האם זכאית לכתובה ? דין משמשתו נידה – האם זכאית לכתובה?
כידוע כתובה הינה מתקנת חכמים שתיקנו שלא תהיינה בנות ישראל קלות בעיני הבעל להוציאן. ההלכה היא זו אשר קבעה שהבעל יתחייב לאשתו מתחת לחופה בתנאי הכתובה וכן בתוספת הכתובה כל אחד לפי החלטתו (52,000 שח , 180,000 שח ועוד) .
השאלה הינה באישה אשר מנהלת אורח חיים חילוני, ואינה שומרת על טהרת המשפחה ולא טובלת במקווה. שכן כידוע על פי ההלכה ועל פי תורת ישראל, כדי שאישה תהיה מותרת לבעלה, עליה לספור שבעה נקיים לאחר ימי נידתה, ולאחר מכן לטבול במקווה טהרה.
מה הדין באישה חילונית שכלל לא טובלת במקווה ? האם גם אישה שכזו זכאית לכתובה ?
בני זוג חילוניים
גישת רוב ככל בתי הדין הרבניים כיום, הינה שאם גם הבעל הינו חילוני, ולא שומר תורה ומצוות, ומעולם לא ביקש מאשתו שתטבול במקווה טהרה, הרי שמחמת כך אין להפסידה את הכתובה. וזאת לעומת מצב בו הבעל כן דרש מאשתו שתטבול במקווה טהרה והיא סירבה – הרי שבמקרה שכזה וודאי תחשב כעוברת על דת ואינה זכאית לכתובה.
כך מבואר בתשובת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר ח"ג סימן כא' שלימד זכות על נשות ישראל שהולכות בגילוי ראש וכתב שאחר שגם הבעל לא הקפיד על כך, לא מפסידה בכך את כתובתה. וכך הלכו בדרכו רבים מן הדיינים ופסקי הדין, שלא הפסידו לאישה שאינה שומרת תו"מ מדין עוברת על דת אחר וגם בעלה אינו שומר תו"מ.
דעת חלק מהפוסקים שאישה שכזו אינה זכאית לכתובה
אלא שעדיין, ישנם חלק מהפוסקים שכתבו להוכיח מתשובת הרמב"ם, ותשובת הרדב"ז, אשר שפתיהם ברור מיללו, שאישה אשר אינה טובלת במקווה טהרה, אף שבעלה אף הוא לא שומר תו"מ, הרי שאין לזכותה בסך הכתובה ולחייב את הבעל.
הרמב"ם בתשובתו נקט לשון קשה מאוד, וקבע שאישה שאינה טובלת במקווה, אף שבעלה שיתף איתה פעולה ולא ביקש ממנה לטבול, אינה זכאית לכתובה, והטעם הוא שלא יהא חוטא נשכר, כלומר שלא ייתכן שהיא תעבור על ההלכה מצד אחד ומאידך גיסא תבקש את ההלכה בגביית הכתובה. וכן פסק בשו"ת הרדב"ז חלק א סימן צ'.
התייחסות בתי הדין לתשובת הרמב"ם והרדב"ז
אולם בפועל, רוב בתי הדין, לא פוסקים על פי תשובה זו של הרמב"ם והרדב"ז ומחייבים כתובה בזוג חילוני. ראה בפד"ר ביה"ד האזורי תל אביב בפס"ד 818875/6 שכתבו בזה הלשון :
הרי שהרמב"ם סובר שאישה המשמשת נידה עם בעלה – גם אם בעלה יודע ואינו מקפיד על איסור נידה – הפסידה כתובתה. וממילא, כיוון שהבעל מוחזק בשטר הכתובה, הרי שיכול הוא לטעון 'קים לי כרמב"ם' ויהיה פטור מתשלום הכתובה.
והנה מרן מאור ישראל הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק ג אבן העזר סימן כא) הביא תחילה (באות ב) את תשובת הרמב"ם, וזו לשונו:
והוסיף מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שם, וזו לשונו:
אבל אם אין פני הבעל לשלום, ורק מחזיק בטענה זאת לגרש את אשתו בעל כרחה ובלי כתובה – נראה שאין לקנסה כלל, שאם לא כן כל איש חפשי הנשוי עם חפשיה כמוהו […] ויתן עיניו באחרת, יבא בטענות כאלה להתעולל על אשתו להוציאה בעל כרחה ובלי כתובה, והיא לא תוכל עמוד בדרישותיו, פן תהיה לבוז בעיני חבריהם וחברותיהם. ויוציא מחשבתו אל הפועל לגרשה בלי כתובה, ובניגוד לרצונה. ונמצאנו מסייעים ידי עוברי עבירה, לבגוד באשת נעוריהם וללכת אחרי שרירות לבם ועיניהם […]
ובאמת שאף על תשובת הרמב"ם והרדב"ז הנ"ל, מצינו חולקים על זה וסבירא להו שאם היתה משמשתו נדה בידיעתו אין לקנסה בכתובתה כלל, וכמבואר בשו"ת פנים מאירות (חלק ב סימנים יא–יב) ובשו"ת נודע ביהודה (תנינא חלק אבן העזר סימן כו). עיין שם. וכן מוכח ממה שכתב הבית שמואל (סימן קטו ס"ק ז) שאם האכילתו דבר איסור, והוא גם כן אוכל איסור לא הפסידה כתובתה. (ואין לחלק בין משמשתו נדה שהיא עצמה עושה האיסור, למאכילתו דבר איסור שהיא אינה אוכלת ופשוט.) ומההיא שכתב המהר"ם בתשובת הרשב"א (סימן תתסו) שאם היא עוברת על נדרים ושבועות, ומביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים ושבועות לא אבדה כתובתה. וכן פסק הרמ"א (סימן קטו סעיף ג).
העולה מן האמור הוא שדברי הרמב"ם באישה שמשמשת עם בעלה בעת נידתה בידיעתו נאמרו בבעל שחפץ כעת לחיות עם אשתו בטהרה והיא מסרבת, אבל בעל שרוצה לגרש את אשתו בלי לשלם את כתובתה, ונתלה בכך ששימשה עמו בנידתה, כשלו עצמו כלל לא היה אכפת מהאיסור החמור, בוודאי שאין בדבריו ממש.
בהתאם לכל האמור לעיל, בתיק המונח לפנינו – שהבעל ידע שאשתו לא טובלת במקווה והדבר כלל לא הפריע לו ביחסיו עמה (כמו גם ביחסיו עם נשים אחרות) וכעת הוא מבקש לנצל עובדה זו ולגרשה בלי כתובה – ודאי שאין בדבריו ממש, ואין לקנוס את האישה ולהפסידה את כתובתה בטענה זו. ע"כ.
כלומר ביה"ד האזורי הסיק מדברי היביע אומר, שדברי הרמב"ם באישה שמשמשת עם בעלה בעת נידתה נאמרו בבעל שחפץ לחיות עם אשתו בטהרה והיא מסרבת, אבל בעל שרוצה לגרש את אשתו בלי לשלם את כתובתה ונתלה על כך שהיא אינה טובלת למרות שלו עצמו זה מעולם לא הפריע – הרי שהאישה תהיה זכאית לכתובתה.